אמון, עלי

בן נאיפה וסעיד, בני העדה הדרוזית. נולד ביום 1.2.1966 בכפר ירכא שבגליל המערבי. עלי למד בבית-הספר היסודי שבכפרו. בתום לימודיו עבד בעבודות מזדמנות בכפרו ובסביבתו. עיקר מעייניו היו בציור אותו למד מאחיו. הוא נטה לכך בכל לבו, השקיע רוב זמנו בציור וחלם להיות צייר בינלאומי. טרם גיוסו אף הספיק להציג ציוריו בתערוכה. בפברואר 1985 התנדב לשרת בצה"ל והוצב לחיל השריון. עלי היה בחור שקט ומנומס. הוא אהב את המסגרת הצבאית ושאף להתקדם בה. הוא חש חובה לתרום למדינה, עשה זאת מכל הלב ותרם רבות למולדת ולכפרו. במהלך שירותו מצא דרך לבטא את צדדיו היצירתיים ועיטר בציורים את קירות מגורי החיילים ואת הכניסה לבסיסו. בכל מקום שבו דרך השאיר את חותמו בציוריו. עלי התחבב על סובביו, שאהבו אותו והעריכו את כשרונו האמנותי. היו ברשותו כ- 50 ציורים, שהתעתד להציגם בתערוכה גדולה בבית ציוני אמריקה בתל אביב, דרכה קיווה לזכות בהכרה ובפרסום. לא היה מאושר ממנו. אולם יום לפני מועד פתיחת התערוכה, ביום 29.12.1986, נפל עלי בעת שירותו. אחיו השלים את התערוכה לאחר נפילתו והתערוכה התקיימה בירכא וזכתה להצלחה רבה. עלי הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בכפרו ירכא. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות.