אל הייב, האני פאעור

בן חזנה ופאעור. נולד ביום 21.4.1966 בבית זרזיר. בן שני במשפחה בת שני ילדים. האם, חזנה, נפטרה בימי ילדותו של האני ולאחר זמן מה נישא האב לסבחה, שהיתה כאם דואגת לו ולאחיו. האני גדל, התחנך ולמד בבית זרזיר. בחודש נובמבר 1982, החל האני את מסלולו בצה"ל והוצב לחיל הרגלים, לחטמ"ר. בתום מסלול הטירונות נשלח לקורס גששים וחזר ליחידתו בתפקיד גשש. בהמשך שירותו יצא לקורס נהיגה. האני היה גשש מעולה והוכיח ידע מקצועי רב. הוא התקדם במסלול הפיקודי לדרגת רב-סמל ובחוות הדעת על חוגרים קיבל הערכות גבוהות ביותר. מפקדיו סיפרו שהאני היה נגד מסור ואחראי, ביצע משימותיו בדבקות, מתוך אומץ רב והקרבה. היה נכון תמיד לעזור ולסייע לחבריו בכל פעילות ובכל תפקיד. בתקופת שירותו הצבאי, נישא האני לארוסתו חמדה. ועם השנים נולדו בתם מעאלי ובנם אמג'ד. בשנת 1988 הצטרף האני אל שורות צבא הקבע. ביום 18.6.1995, נפל האני בקרב בלבנון, כשיצא בראש כוח לפתיחת ציר. הוא נחלץ לסייע לפצועים שנפגעו ונפגע בפיצוץ הנוסף. עמו נפלו רס"מ רחאל האשם וסמל הלל רוזנר. האני הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר הולדתו בית זרזיר. בן עשרים ותשע היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה, בת ובן, אב, שלושה אחים – מוהדי, עמאר, ומוחמד וחמש אחיות – חוריה, נואל, זכיה, פתחיה ונאביה. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם. המשפחה קיבלה תעודת הוקרה וכבוד. במכתב הניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "…האני היה לוחם לדוגמה. ביחד עם קבוצת גששים שירת תמיד במקומות קשים ומסוכנים וכך, במשך שנים, היה מסכן עצמו יום-יום… במהלך כל שירותו היה נכון לעזור, תמיד ברצון רב וברוח טובה… מותו היה מוות של הקרבה למען חבר שנפצע. בריצתו האחרונה לעבר הפצועים הפגין, כדרכו, אומץ והקרבה…"