בנם של קאידה ועקל. נולד ב-17.11.1986 בבית החולים סורוקה בבאר שבע, למשפחה ברוכת ילדים. אבראהים גדל בשבט אל-אטרש הגדול, השוכן צפונית לכביש באר שבע-ערד. אביו של אבראהים הוא השייח עקל אל-אטרש, מתנדב ארגון זק"א בפזורה הבדואית, הנחשב לאחד השייחים הנכבדים בנגב. את לימודי בית הספר היסודי סיים אבראהים בשבטו, בתנאי למידה קשים ביותר: בחורף חדרו מי הגשמים לכיתות הפח, ובקיץ החום בהן היה בלתי נסבל. אביו העיד עליו שהיה ילד פיקח, חכם, העומד על שלו. "כבר בכיתה א' עמד על כך שנקנה לו אופניים, וכך עשינו," ציין. ילדותו בשבט הייתה נפלאה. הוא אהב את החיים, נהנה לשחק והיה אהוד וחביב מאוד על כל ילדי השבט ועל כל מי שבא איתו במגע. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי, המשיך אבראהים לתיכון "עמל" במחנה "נתן" הצבאי בבאר שבע. במקביל ללימודיו בתיכון למד נהיגה על משאית. "הוא היה ילד רזה וצנום, אך התעקש ללמוד נהיגה על רכב משא," סיפר אביו עקל. ביום המבחן של משרד הרישוי ביקש אבראהים מאביו להתלוות אליו ולהתפלל למענו כדי שיעבור את הטסט. ואכן, למחרת הודיעו לאביו שהוא עבר את המבחן בהצלחה, וקיבל את רישיון הנהיגה שבנו כל כך ייחל לו. בהשראת האווירה ה"ביטחוניסטית" בביתו, התנדב אבראהים לשירות בצה"ל, והחל בהליכי הגיוס עוד בטרם מלאו לו שמונה-עשרה שנים. אבראהים אהב מאוד את הצבא. בתאריך 2.12.2004 התגייס לגדוד הסיור הבדואי בפיקוד הדרום והמשיך מסורת משפחתית: אביו עקל היה בעברו גשש בכיר, ושירת בשנות השבעים בערבה ובסיני. גם שני אחיו הבוגרים שירתו בצבא: עומר שירת בגדוד הסיור הבדואי והמשיך לשירות קבע כקצין ביחידת הגששים בפיקוד הדרום, ועות'מאן שירת כמדריך נוער במרחב הבדואי. בזמן השירות הצבאי, בגיל צעיר מאוד, התחתן אבראהים עם בחירת לבו, הנד, בת השבט שלו. ב-27.1.2008 התנדב אבראהים לשירות בצבא קבע בפלוגת הקבע של גדוד הסיור הבדואי שהוצבה בגבול רצועת עזה-מצרים. לאחר שנה וחצי של שירות עבר אבראהים קורס גששים בבא"פ (בסיס אימונים פיקודי) מרכז. הוא סיים את הקורס ב-31.12.2009 וכעבור ימים ספורים הוצב כגשש בחטיבה הצפונית בגבול רצועת עזה. אבראהים שירת כשנה בגזרת הלחימה המבצעית והמאתגרת ביותר. ב-25 באוגוסט 2010 יצא אבראהים, שאהב מאוד לטייל, לבלות עם חבריו בחוף "פלמחים". בזמן שרחץ בים, טבע וגופתו נסחפה לעומק הים. מסע החיפושים אחריו נמשך יומיים. אביו עקל השתתף בהם, חיזק את חבריו של בנו ונטע בהם את התקווה למצוא את אבראהים בחיים, למרות שידע שהסיכויים קלושים ביותר. גופתו של אבראהים נמצאה בים מול חופי בת ים ב-27.8.2010 ובאותו ערב נערכה הלוויתו. אבראהים אל-אטרש נפל בעת שירותו ב-25.8.2010. בן עשרים וארבע היה בנפלו. אבראהים הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים – מחמד, כאמלה וורוד, במותו היו ילדיו בני חמש, שלוש וחצי ושנתיים. כמו כן הותיר אחריו זוג הורים ועשרים וארבעה אחים ואחיות: ג'לילה, מונה, פאטמה, עואמר, עות'מאן, אחמד, מרים, טארק, אסיה, ח'אלד, ג'אבר, שריף, ח'ולוד, ריס, המאם, עביר, הנד, יוסף, פארוק, הדיל, רעד, נג'דאן, נאיפה ופהד. אבראהים נטמן בבית הקברות סקאטי, בצומת שוקת בנגב. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר. ראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף אבי זמיר, ציין באגרת שצורפה לכתב ההעלאה בדרגה כי: "רב סמל ראשון אבראהים אל-אטרש התנדב לשירות הקבע בצה"ל, ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות. אבראהים היה נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו. צה"ל ינצור את זכרו" . אלוף-משנה יוסי חדד, מפקד יחידת הגששים בפיקוד הדרום, מנה בהספדו את מעלותיו הרבות של אבראהים כגשש מקצועי, כאדם וכחבר. מפקד החטיבה, אלוף-משנה עופר לוי, כתב באגרת התנחומים ששלח למשפחה: "בתפקידו ובפועלו סיכן אבראהים את חייו וסייע בכך לממש את משימת החטיבה – להגן על אזרחי מדינת ישראל ותושביה, כשהוא מוביל את הלוחמים באחריות ובבטחה. אבראהים היה גשש מקצועי ומסור לתפקידו, ותענוג היה לעבוד עמו. לאורך שירותו הפגין משמעת עצמית ברמה גבוהה. אבראהים היה הרוח החיה בפלוגה מבחינה חברתית, אדם בעל שמחת חיים יוצאת דופן. אבראהים היה אהוד על חבריו ומפקדיו גם יחד, הרואים בגאווה את הזכות לשרת לצידו". הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, כתב למשפחתו של אבראהים שבנם היה "גשש מקצועי, לוחם שאהב את תפקידו והקרין תחושת ביטחון על הסובבים אותו". עוד הוסיף הרמטכ"ל כי "צבא ההגנה לישראל מצדיע לאבראהים, ובאמצעותו לעדה הבדואית כולה, על פועלו במאבק המשותף לשמירה על ביטחון המדינה"