אלשיך, משה
בנם-בכורם של שרה ויהודה, נולד ביום ט"ז באדר ב' תרפ"ט (28.3.1929) בירושלים, להורים שתלו בו תקוות מרובות. לאחר שסיים את בית-הספר העממי החל לעבוד במאפיית ברמן בירושלים. משה הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ושאף לצאת להכשרה חקלאית. היה חבר פעיל במועדון הספורט "הכוח", הצטיין בו בכל המקצועות ובייחוד בכדורגל. הוא הצטרף לגדנ"ע ובהיותו בן 17 – ל"הגנה". שנה אחת, לערך, התאמן בכפר עציון הנצור ובסביבות רמאללה ואחר-כך הועבר לחי"ש. לאחר כ"ט בנובמבר התגייס לכוחות המגן ונשלח למחנה אימונים. משם יצא ללוות שיירות לכפר עציון, השתתף בקרבות בנווה-יעקב ובהרטוב, ואחר-כך נשלח להגן על העיר העתיקה בירושלים. משה היה עלם גבה-קומה ויפה-תואר, מצניע לכת, ובעל קול נעים. תמיד השרה מצב-רוח מרומם סביבותיו. מגינים בעמדות אחרות בחרו לבלות את מנוחתם בעמדה שלו. אחרי החלטת האו"ם אמר: "אין להשוות את החלטת או"ם להבטחות אנגליה, שהוליכה אותנו שולל. זוהי אתחלתא דגאולה – ועכשיו הכל כדאי". אך לבו ניבא לו כי לא ייצא חי מהעיר העתיקה, אף הביע במפורש חששו זה. בעיר העתיקה נמצא בעמדות הקיצוניות ביותר, ואימן שם את הנוער בנשק. היה מנותק מביתו כחמישה חודשים. ביום י"ז באדר ב' תש"ח (28.3.1948) בשעת חיפוש נשק על-ידי הבריטים בעיר העתיקה התנגדו חברי ה"הגנה" לחיפוש והגנו על שארית הנשק שבידם. אחר שעתיים של קרב הוסכם על שביתת-נשק. כמה בריטים הציעו לחברי ה"הגנה" סיגריות. משקיבל סיגריה ובפנותו לאחור לבקש גפרור ירה חייל בריטי צרור כדורים בגבו. משה נפצע קשה וכעבור מחצית השעה מת מפצעיו. הוא נקבר בטקס צבאי בסנהדריה. ביום מותו מלאו לו 19 שנה. ביום כ"ב באלול תשי"א (13.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
