אלקיים, סעדיה (“סופפו”)
בן אליהו ואסתר. נולד ביום כ"ב בכסלו תר"ץ (24.12.1929) בתל-אביב. דור שלישי בארץ. בן למשפחת אצילים מרוקאים: סבו היה יועץ השולטן המרקשי, אשר עזב את כהונתו מאהבתו הרבה לציון, והוא היה יהודי יחיד בין אלפי-הערבים בלוד, אשר בה התישב; אביו, שירש את בית-מסחרו וזכה להערצת כל יודעיו, העדיף להקים ביתו בתל-אביב הצעירה למען חינוך ילדיו. אחרי שסעדיה סיים את לימודיו בבית-הספר לדוגמא למד שנתיים בגמנסיה העברית "הרצליה" ולאחר-מכן סיים את המוסד החקלאי בבן-שמן. השתתף במלחמת-הקוממיות ונלחם בחזיתות שונות, החל בצפת בצפון וכלה ברחובות בדרום. במשך ארבע שנות-חייו האחרונות שירת בצבא-הקבע. בדרגת סרן פיקד על חלק מהכוחות שהשתתפו בקרב עזה. ביום ז' באדר תשט"ו (28.2.1955) פרץ בראש חייליו, כבש מחנה צבאי מצרי מוגן והמשיך למחנה שני בראש החוליה הפורצת. התנגדות-האויב היתה נמרצת ובהתקדמו בראש אנשיו, גלוי לאש-האויב, פגע בו כדור וכך מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. אחרי נפלו ציין אותו לשבח הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין, על גבורה ורוח מנהיגות למופת. זכרו הועלה בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין. בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור העוז.