אלקיים, אברהם (‘אבי’)

בן עמרם ורחל. נולד ביום ל' בשבט תשי"ח (20.2.1958) ביבנה למשפחה ברוכת-ילדים. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר היסודי ח.נ. ביאליק ביבנה, נכנס לבית-הספר התיכון- מקצועי בכפר-הנוער 'ניצנים' שליד אשקלון. הוא בחר במגמה הימית והשתלם במכונאות ימית. בחירה זו לא היתה מקרית. עוד בגן-הילדים היתה התחפושת החביבה עליו – מדים של קצין חיל- הים. שנים רבות טיפח את החלום לעלות על אניה ולשוט למרחקים. אחיו הבכור גויס לחיל-הים, וגם עובדה זו היה בה כדי להגביר את תשוקתו ללכת בעקבותיו. למעלה משנתיים למד אבי את המקצוע האהוב עליו, ואז היה קרבן לתאונת-דרכים, רגלו הימנית נפגעה, והוא אושפז בבית-החולים. כך נגוז אז החלום של המשך הלימודים בבית-הספר הימי. לאחר תקופת החלמה החל אבי לעבוד כחניך וכעובד ב'נחל שורק' שביבנה. עבודה זו איפשרה לו לא להיות למעמסה כספית על הוריו ולספק את רצונו להיות אדם עצמאי ככל- האפשר. היה לו אופי החלטי, יודע לעמוד על שלו ולהיאבק עם מה שנראה לו כמעשה-עוול כלפיו. עם-זאת, לא הרים מעולם את קולו על אביו או על אחיו. אבי היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. כן נטל חלק באימונים ובקורסים במסגרת הגדנ"ע. הוא נמנה עם חברי 'הפועל' ביבנה, עסק בענף ההיאבקות וזכה להישגים בתחרויות שונות. הוכתר בתארים במאבק על אליפות הנוער בהיאבקות בשנת 1974. הוא בנה לעצמו מכשירים שונים לפיתוח הגוף. לעת-מצוא אף כתב רשימות וסיפורים שעניינם הספורט. כן התנדב למבצעים שונים במסגרת אגודות ומוסדות ציבוריים שונים. כשהתקרב מועד גיוסו, התכונן אבי למה שנראה לו כייעודו – חיל-הים. עסק במירוצים כדי להתגבר על מגבלות הרגל הפגועה. למד חומר מכל הבא ליד, שנושאו הים וכלי-שיט. ואז באה האכזבה המרה. מוסדות צה"ל לא ראו את הנתונים שלו מתאימים לשירות בחיל-הים והציבו אותו לחיל-הרגלים – לגולני. אבי ראה בהחלטה זו מהלך שרירותי והתקומם נגדה בכל-נפשו. אבל לא היתה לו ברירה אלא לציית ולהתייצב במקום שנשלח אליו. בשבועות הראשונים עוד ניסה להתערות במסגרת שהוקצתה לו, אבל חלום-חייו לא הרפה ממנו. המסגרת הנוקשה והדרישות הגופניות הגבוהות גם לא הלמו את מצבו הגופני והנפשי. הוא עוד ניסה לפעול להעברתו המידית לחיל-הים, ואמנם הובטח לו הדבר, וגם נעשו צעדים בכיוון זה, אך לבסוף איבד את אמונו בקצינים שטיפלו בכך. ביום ג' באב תשל"ו (30.7.1976) נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים ביבנה. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. דברי אביו לזכרו: "את דמותך אבי לא נשכח לנצח. ביום ובלילה עינינו בוכיות. ים של דמעות זרמו על קברך הרך והרענן. זר פרחים מונח שם למזכרת. לא תמוש מנגד עינינו דמותך האצילית – זכרך יכון לעד".