אלקובי, חנה (אני)
בת אסתר ושלום. נולדה ביום כ"א באדר ב' תשל"ח (29.3.1978) בירושלים. חנה נולדה עם הקמת העיר אריאל והיתה אושר ואור למשפחתה. הגננת של חנה מגן הילדים זוכרת כיצד "בביטחון עצמי היתה נוטלת על עצמה משימות בפעילויות השונות של הגן, ועומדת בהן למופת. האחריות והבגרות שגילתה בהתנהגותה עוררו התפעלות אצלנו, צוות הגן, וידענו: על הקטנה הזאת אפשר לסמוך!" היא גדלה באריאל, שם למדה בבית-הספר היסודי ע"ש עליזה בגין וסיימה לימודיה בהצטיינות בבית-הספר המקיף באריאל, במגמה הריאלית. לקראת סוף יולי 1996 התגייסה אני לצה"ל ורק טבעי היה שישלחו אותה לקורס מדריכות חי"ר. ביום כ"ה באב תשנ"ו (10.8.1996), פחות מחודש לאחר שהתגייסה, נפלה חנה בעת שירותה, בתאונת דרכים שאירעה בכביש חוצה שומרון. בת שמונה עשרה היתה בנופלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, בירושלים. השאירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות – זהבה, אריה, טירן ושי (שבתאי). כשנה לאחר נפילתה נולדה אחותה, שני (שרה). אני הועלתה לדרגת רב"ט לאחר נופלה. מפקד היחידה שבה שירתה חנה, כתב למשפחתה: "לא הספקנו להתוודע אליה מקרוב, אך הספקנו להכיר חיילת עם מוטיבציה גבוהה, השואפת למצות את עצמה, לתרום, להגיע להישגים ולהצטיין." לאחר מותה, אספה המשפחה מכתבים ושירים שנכתבו לזכרה של אני והוציאו אותם לאור בספר. מתוך דבריהם של כל הכותבים עולה דמות של ילדה-נערה חרוצה ושקדנית, תמיד מתנדבת להיות "תורנית" ולמלא תפקידים. "תמיד עם חיוך ורצון רב לעזור לזולת." "היתה לה תכונה נדירה של הקשבה לחבריה, סבלנות וטוב לב, שלא ידעו גבול."
