אלפסי, שמעון (אלפונסו)
בן ציונה ומשה, נולד ביום כ' בתמוז תרפ"ה (12.7.1925) בתל-אביב, בן למשפחה ותיקה, מושרשת בארץ זה דורות. את חוק לימודיו סיים בבית-הספר "ביל"ו" אשר בתל-אביב ולמד את מקצוע המסגרות המיכנית. בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח ועבד בקיבוץ גבעת ברנר, שם קיבל את הכשרתו הצבאית והחקלאית גם יחד. שמעון עלה לדרגת מ"מ, התמחה בהדרכת קרב-מגע (ג'יאו-ג'יטסו) ופעל במקומות שונים בארץ. בתקופת עלייה ב' השתתף בפעולות שונות ופעל גם ב"ליל וינגייט". כמו-כן השתתף בפעולות פיצוץ הגשרים. היה סייר ומדריך מעולה והיטיב להכיר את שבילי הארץ. אחרי "השבת השחורה", כאשר הבריטים אסרו רבים מאנשי הפלמ"ח, נאסר גם שמעון ובילה כשישה חודשים ברפיח. עם שחרורו שוב לא חזר לגבעת ברנר, אך שמר על קשר אהבתו למקום ולאנשיו. גם בעיר הוסיף להדריך נוער לאחר יום עמל מפרך. בפרוץ מלחמת-העצמאות השתתף כמ"מ-חבלנים בפעולות רבות, ביניהן פעולה נגד הכפר יאזור, הגנת בית הקרן-הקיימת בבית דגון, פיצוץ מפקדת חסן סלמה וליווי שיירות לירושלים. לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק בידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח שהשתייכה לגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה כתגבורת לקסטל ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. שמעון נתן את הפקודה: "הטוראים ייסוגו, המפקדים יישארו לחפות". בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ממחלקת התגבורת ושמעון ביניהם. הוא נקבר בבית- הקברות במעלה החמישה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
