אלעזרה, מימון

בן מסעודה ומשה. נולד ביום כ"ז בשבט תש"ג (2.2.1943) במרוקו. בשנת 1956, כשהיה בן שלוש-עשרה עלה מימון ארצה עם משפחתו, שהשתקעה בצפת. מימון למד בבית-הספר היסודי ממלכתי ב' בצפת. את לימודיו התיכוניים התחיל בבית-הספר הממלכתי עיוני, אולם הוא עזב את עירו, הצטרף לקיבוץ עין גב, ובו סיים את לימודיו. מימון החל את שירותו הסדיר בצה"ל בנובמבר 1960. עם תום תקופת שירותו שב לקיבוץ עין גב, שהה בו זמן-מה והחליט לעוזבו. מימון העתיק את מקום מגוריו לדרום הארץ, והחל לעבוד בחברת 'מכתשים'. באותה עת פגש בעליזה, שהיתה לרעייתו ואם ארבעת ילדיו – אורלי, רונן, חגי ואיתי. בספטמבר 1970 חזר מימון לשרת בצה"ל, כאיש צבא הקבע. מאז ועד אחרית ימיו, הוא שב והאריך את תקופת שירותו בקבע. במהלך שירותו הארוך מילא מימון תפקידים שונים, ובכולם זכה להערכה רבה. הוא הגיע לדרגת רס"ב, ואף המליצו על השתתפותו בקורס קצינים. גולת הכותרת של תפקידיו היתה בחיל התחזוקה. מימון מילא תפקיד של מש"ק הובלה, ולימים – נג"ד הובלה בכיר ומפקד מחנה. הוא רכש בקיאות רבה בעבודתו, ובלט באחריותו הרבה ובמסירותו. במשך כל שירותו ציינו מפקדיו, כי הוא בעל מוטיבציה גבוהה במיוחד, ומבצע את תפקידו מעל ומעבר לנדרש. מימון השתתף במלחמות "ששת הימים", "יום הכיפורים" ו"שלום הגליל". ביום י"ז באייר תש"ן (12.5.1990) נפל רס"ב מימון אלעזרה בעת שירותו. הוא נפטר ממחלה, לאחר אשפוז ממושך, בשנה ה- 47 לחייו. מימון הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחיו רעיה, בת, שלושה בנים ושני נכדים שילדה לו בתו הבכורה, הורים חמש אחיות וארבעה אחים – יוסף, ז'קלין, סימה, מאיר, פני, יחיאל, דני, זהבה ואסתר. תעודת הוקרה וכבוד, על שירותו הארוך בקבע, נמסרה למשפחה השכולה.