אלעזרא, ראובן (רוברט)

בן חנה ואברהם. נולד ביום י' בתמוז תשי"ב (3.7.1952) במרוקו. ראובן למד בבית-הספר היסודי בקזבלנקה וכאשר מלאו לו שתים-עשרה שנה עלתה המשפחה לישראל ובנתה ביתה במגדל העמק. הוא המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים 'האר"י' במגדל העמק ובבית-הספר התיכון 'אלי כהן' והתבלט במיוחד במקצוע המתימטיקה. הוא היה ספורטאי מצטיין, אהב במיוחד את משחקי הכדורגל. היה חניך בגדנ"ע ונשלח לקורס מ"כים-גדנ"ע. ראובן דיבר ערבית וצרפתית על בוריין. טרם גיוסו לצה"ל למד ראובן בבית-הספר של חיל המודיעין והתמחה במקצוע האלחוטנות. באמצע חודש מאי 1970 גויס ראובן לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות ונשלח לשרת במפקדת אחת היחידות החשובות בחיל המודיעין. ראובן צויין כאלחוטן מעולה וכאשר עמד לסיים את שירות החובה הוצע לו להצטרף לשירות צבא הקבע. הוא נשלח לשרת בבסיסים קדמיים, פיקד על צוותים ועסק בתפקידי הדרכה. בשנת 1976 נשא ראובן לאישה את חברתו חיה. הם הקימו ביתם בצפת והרחיבו משפחתם בהיוולד בתם דקלה ובנם משה. ראובן היה איש משפחה למופת. היה מעורב בחינוך הילדים, יצא איתם לטיולים בחיק הטבע והנחיל להם את אהבת הארץ. לראובן היה קשר חם גם עם הוריו, אחיו ואחיותיו. הוא עודד את אחיו להמשיך לימודיהם, עזר ותמך, מבלי שנתבקש. בחוות-הדעת על נגדים, כתבו מפקדיו: "בכל תפקידיו מהווה ראובן דוגמה אישית לכל הצוות, בעל כושר ארגון, יוזמה ותושיה, יכולת מקצועית גבוהה במיוחד וידע טכני רב". אחד ממפקדיו כתב: "ראובן הינו מוותיקי האלחוטנים ביחידה ומהטובים שבהם. הוא משרת באחד המתקנים הרגישים והעדינים ביותר, מבחינת חומר המודיעין. ראובן בעל ידע ומיומנות מקצועית ומגלה שליטה מושלמת במשימות שעליהן הוא מופקד". ראובן התקדם בסולם הפיקוד מדרגת סמל לדרגת רס"ב. בשנת 1982 חלה ראובן במחלה ממארת. הוא החל לקבל טיפולים נגד המחלה ובו בזמן ניצל כל הפוגה קצרה במחלתו כדי לעסוק במלאכת המודיעין שהיתה כה חשובה בעיניו. ראובן נאבק במחלתו, האמין שיחלים. הוא עודד את חבריו הרבים שבאו לבקרו ועשה כל מאמץ שלא להכביד על בני המשפחה הקרובים. ביום י"ז בכסלו תשמ"ו (29.11.1985) הכריעה אותו מחלתו. ראובן ביקש להיטמן בעיר צפת והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי במקום. הותיר אחריו רעיה – חיה, בת – דקלה ובן – משה, הורים, שלוש אחיות – רוחמה (ריימונד), לאה ועליזה ושני אחים – שמעון ויהודה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "קרוב לארבע שנים נלחמתם רוברט ואתם במחלתו. בתקופה זו הכרנו את דמותו האצילית וברוכת הכשרון. רוברט עשה ימים כלילות במלאכת הקודש המודיעינית, תחילה כאלחוטן מתחיל בחזית רמת הגולן ואחר-כך כמפקד בבסיס המרכזי של היחידה. בכל תפקידיו הפגין רוברט כשרון רב, התלהבות ויכולת העמקה מצוינת. הוא הפך לדמות מובילה ומרכזית בתחום עיסוקו המקצועי. אהבת האדם שבו, המוכנות לסייע ולעזור, ליוו את רוברט בכל שעשה"