אלסטר, אפרים

בן שרה ואליעזר, נולד ביום י' באדר ב' תרפ"ד (16.3.1924) בווינה, בירת אוסטריה, שם סיים בית-ספר עממי והצטיין בלימודיו. משעלה ארצה עם הוריו ב-1938, שנת השתלטות גרמניה הנאצית על אוסטריה, פנה ללמוד מסגרות. הוא התאקלם במהרה בחיי הארץ, הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והיה מדריך פעיל וחביב על חניכיו וחבריו. נוסף לעבודת ההדרכה שקד על השתלמות תרבותית ובתפיסה קלה להפליא ספג ידיעות רבות על עולם ומלואו ועל-כן נודע בחוג מכריו כ"אנציקלופדיה חיה". אפרים העלה על הכתב הגיגים שונים על אדם ועם, כאשר הציונות והסוציאליזם נתמזגו אצלו לשאיפה כוללת לעולם מתוקן, בו יתפוס עם ישראל בארצו מקום-כבוד במשפחת האדם כראוי לו. עזה היתה אמונתו כי בישראל ובעולם נמצאים האנשים הטובים, המוכנים להתמסר להגשמת החזון. על נכונות עצמו רשם במחברתו: "כך הייתי רוצה לרקום אגדת חיים בחוטים של זהב ותכלת ולשבצה באבני חן ששמן יפה, טהור, נשגב, שלום ועוד… קשה יהיה לרקום זאת. לעתים תישבר המחט, אף החוטים יינתקו, האצבעות תזובנה דם, אולם אסור להפסיק את הרקמה, אסור…". הוא הצטרף לקיבוץ בארות (הצופים ב') והיה נציגו כלפי חוץ, אך מתוך הרגשת החובה לעזור לפרנסת הוריו חזר לתל-אביב ועבד בבית-חרושת. אחר-כך נשא אישה. כשפרצו קרבות מלחמת-העצמאות הוכרה עבודתו בבית-החרושת כחיונית למאמץ המלחמתי, אך הוא העדיף לצאת לפעולות-קרב. הוצע לו לצאת לקורס קצינים, אך הוא סירב והוסיף לשרת כטוראי. אפרים שירת באחד מגדודי חטיבת "כרמלי", השתתף בקרבות רבים במשולש ובגליל המערבי ונפל ביום י"ז בסיוון תש"ח (24.6.1948) בקרב על כפר בירווה (אחיהוד כיום) שבגליל המערבי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.