אלנדב, יוסף

בן בדור ומאיר, נולד ביום ה' בטבת תרפ"ד (13.12.1923) בירושלים, נצר למשפחת אלנדאף שהעמידה רבנים ועסקנים בתימן ובארץ- ישראל. יוסף למד בתלמוד-תורה, בישיבות "פורת-יוסף", "שערי- ציון" ו"בית-יוסף" של הספרדים, ובאחרונה למד בישיבת "מרכז הרב". עם סיימו את לימודיו הוסמך לרבנות ולמד גם מלאכת מוהל וחזנות. מנעוריו היה פעיל בהקניית ערכי התורה והדת לחוגי הנוער. רבותיו וחבריו מפליגים בשבח התנהגותו, בשלמות הרעיון והמעשה הן בקיום המצוות שבין אדם למקום והן בנועם הליכותיו עם הבריות ונכונותו לעזור לזולת. קידש את השם בחייו ובמותו. אם כי כרב לומד ומלמד ב"ישיבה", שתורתו אומנותו, היה יכול לפטור את עצמו מגיוס, התנדב לשירות קרבי בהגנת ירושלים. אך גם בתוך סערת הרוחות והקרבות הוסיף להגות בתורה בכל שעה פנויה בלי להתרשל במילוי חובתו הצבאית. חבריו מספרים הרבה על אומץ-לבו הן במלחמה באויב והן בהצלת נפשות. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), שעות מספר לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, כשחש להציל נפשות באזור בתי מנדלבוים מבית שחבלן ערבי התקרב אליו, נפגע ונפל. הוא נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. חבריו ומוקיריו בישיבת "מרכז הרב" הוציאו לזכרו קובץ מאמרי הלכה ודברי הערכה והוקרה.