אלמן, אברהם

בן פרלה ומנדל. אברהם (מיֶלו) נולד ברומניה בכ"ט בכסלו תרפ"ט (12.12.1928). היה הבן הצעיר להוריו, ולו שני אחים ואחות. הוא קיבל חינוך ציוני ושלט בשפה העברית עוד מנעוריו. בזמן מלחמת העולם השנייה הוגלתה המשפחה מעיר מגוריה. אביו נפטר ואברהם נרתם לסייע בעול הקיום של משפחתו. לאחר המלחמה העפיל אברהם באוניה "פאן יורק", שנתפסה מול חופי הארץ והובלה לאי המעצר קפריסין. במחנה גויס על ידי שליחים מן הארץ להדרכת בני נוער בתרגילי הגנה. ב-1949, עם עלייתו ארצה, התגייס אברהם למשטרת ישראל. במהלך שירותו מילא אברהם תפקידים רבים בנאמנות ובדבקות, וראה בהם הגשמתה של שליחות ציונית: ראש לשכת סיור ומבצעים; ראש מחלק סמים ומוסר; ראש מחלק חקירות ותביעות במפלג הנוער. ב-1966 מונה להיות תובע בבתי המשפט, בהתאם לחוק. לאחר מכן שירת כראש ענף התנועה במחוז ת"א, עיר מגוריו. ב-1972 התמנה לראש מחלקת התנועה במטה הארצי. בשנת הי"ג למדינה זכה אברהם בציון לשבח מידי נשיא המדינה יצחק בן צבי. ניצב משנה אברהם נפטר בעת שירותו בכ"א באב תשל"ג (19.8.1973). בן ארבעים וחמש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אישה ושתי בנות, אם ואחות. אחרי מותו הוענק לאברהם עיטור השירות במשטרה .