אלמליח, משה

בן רבקה ויהודה. נולד ביום ח' באדר ב' תש"ל 16.3.1970)) בדימונה, אח לאתי וסימה. משה החל את מסלול לימודיו בבית- הספר היסודי "רתמים", המשיך בחטיבת-הביניים ע"ש אלון וסיים בבית-הספר התיכון ע"ש ליהמן. בילדותו למד קראטה, עד גיל בר-המצווה. משה בגר והיה לנער חזק וחסון, נאה למראה, שסמל ההיכר שלו היה החיוך, שליווה אותו לכל אורך חייו. משה התברך בחום, בטוב לב ובאהבת האדם והיה מוקף תמיד בחברים. בילדותו אהב משה לסייע לזולת ככל יכולתו, ובבגרותו התנדב לעמותת "לב חם", אותה מנהל אביו, לסייע ברכבו להובלת כיסאות, שולחנות ומזון לנזקקים. לפני גיוסו לצה"ל קיבל רישיון נהיגה ג'. באוגוסט 1988 התגייס משה לצה"ל והוצב בחיל-ההנדסה, שם שירת שלוש שנים לשביעות- רצון הממונים עליו ואף מעבר למצופה. משה היה חייל מצטיין בתחומים רבים ובלט במיוחד ברוח ההתנדבות שלו, בכל משימה, בכל תורנות ובכל שאפשר היה לסייע ליחידה. לאחר שחרורו מצה"ל עבד אצל קבלן ציוד מיכני כבד. כבר שם בא לביטוי כוחו של משה בכלים עוצמתיים אלה. לאחר כחצי שנה התגייס משה לשירות בתי-הסוהר ועבד שם חמש שנים. גם בשירות בתי-הסוהר זכה משה בהצלחה בקרב האסירים, בקרב הסוהרים, והממונים עליו. לכל מקום שהגיע אליו הביא עימו חביבות, רוח התנדבות, חיוך, צחוק, אופטימיות ומצב רוח טוב תמיד. משה נשא לאישה את אושרית ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים: אליאור, נועם ויובל. משה אהב מאוד את בני משפחתו, היה בן מסור ונאמן להוריו, בעל מסור ואוהב לאישתו, אב למופת לילדיו, אח טוב לאחיותיו ובן משפחה נהדר למשפחתו. באוקטובר 1998 הצטרף משה לשורות צבא הקבע. הוא חזר לחיל-ההנדסה ועסק בעבודה על כלים כבדים, כשהמטרה לשפר את ציר פילדלפי שליד רפיח. משה עסק בעבודות תשתית בגבול מצרים-ישראל. בנובמבר 2001 הועלה לדרגת רס"ר. ביום העצמאות ה-55 למדינת ישראל קיבל משה ציון נגד מצטיין מטעם הרמטכ"ל והיה למקור גאווה ותפארת לבני משפחתו וליחידתו. בראש השנה, באותה שנה, קיבל ציון נגד מצטיין של חיל-ההנדסה, ובאותה השנה קיבל אות הוקרה על הצטיינותו מנשיא המדינה. יום לפני נפילתו, ב-20.10.2004, הגיע משה מציר פילדלפי לביקור בבית הוריו, חגג לאמו יום הולדת והגיש לה פרחים. למחרת, ביום ו' בחשוון תשס"ה 21.10.2004)), נפל משה בקרב בציר פילדלפי. הוא נהרג מפיצוץ מטען חבלה שהכיל 70 ק"ג חומר נפץ, בעת שגילה מנהרה בציר פילדלפי. בן שלושים-וארבע היה בנופלו. משה הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושתי אחיות. בני משפחתו הכניסו סידורים לבית-הכנסת "נצח ישראל" לעילוי נשמתו של משה.