אלמליח, יוסף (ז’וז’ו)

בן אמיל ומרסדס. נולד ביום ו' בתמוז תש"ד (27.6.1944) בקזבלנקה אשר במרוקו. בהיותו שם למד בבית ספר "אורט". בשנת 1961 עלה לארץ עם קבוצת צעירים ממרוקו (כשההורים נשארו במרוקו) והצטרף לחברת הנוער אשר נשלחה לקיבוץ צאלים. מצא קושי בלימוד השפה העברית ולמרות זאת התחבב על חבריו. נגינתו הכניסה שמחה לכל אירוע חברתי כי הוא אהב לנגן בגיטרה, להכות בתוף, ויותר מכל – לרקוד. הצטרף לגרעין של "הנוער העובד והלומד" שנה לאחר עלייתו. היתה לו נטייה לספורט, השתתף בתחרויות שחייה ואף התנדב להיות מציל בבריכה מפני רצונו לבוא לעזרת הזולת. יחד עם חבריו בחברת הנוער יצא לטירונות בנח"ל ביולי 1962. הוא שירת במסגרת נח"ל מוצנח וגם בחטיבת המילואים היה צנחן. מסעות, אימונים וצניחות מילאו את חייו בנח"ל במוצנח. עם שחרורו מצה"ל היה אחד היחידים מחברת הנוער שחזרו לצאלים. הוא נכנס לעבוד ברפת. במשק הכיר את חברתו לחיים לעתיד לבוא ולאחר זמן קצר באו בברית הנישואין והתחילו לבנות את קן משפחתם. בתחילת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים קיבל את צו הקריאה אשר מצא אותו מוכן לצאת למלחמה, בה שימש כבזוקאי. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בעת שלחם בתעלות על גבעת התחמושת בירושלים, נפל בקרב שנערך שם. הניח אשה ובת קטנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת "מאריות גברו" שבהוצאת מפקדת חטיבת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולזכרו. כן הונצח שמו בספר "בדרכם" לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, שיצא לאור על ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים.