אלמזלינו, יהודה (“ליאונצ’ו”)
בן שם-טוב ואורו. נולד ביום י"א באב תשי"ג (23.7.1953) ביפו ולמד בבית הספר היסודי "יונה הנביא". הוא סיים את בית הספר לחניכים "אורט – יד יוסף שמואל שפירא" ולמד בו מכונאות רכב. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ואהב ספורט – בעיקר כדורגל. בהיותו בן 9 כבר שיחק בקבוצת הילדים של "מכבי יפו" ואחרי כן שיחק אף בקבוצה הבוגרת יותר. הוא היה תלמיד מצטיין, אהב את המקצוע והתמיד לבוא ללימודים ולא אחת עזר למורה במהלך השיעור. בתערוכת הסיום של בית הספר המקצועי הציג יהודה דגם מיוחד במינו ומרהיב ביופיו, שעורר התפעלות מרובה. הוא היה נער נבון ורגיש, עליז ובעל מזג טוב. בהגינותו ויחסו הידידותי שימש דוגמא ומופת לחבריו, שהעריכוהו כיבדוהו ואהבוהו. בזכות תכונותיו הפך לאחד מעמודי התווך של הכיתה. כשהיה בן 15 יצא לעבודה, עקב מות אביו, והיה המפרנס היחיד של המשפחה. גם במקום עבודתו, במוסך ליאו גולדברג בע"מ, אהבוהו מאוד וכיבדוהו, על היותו דייקן ומסור לעבודתו ועל שעשה את מלאכתו לשביעת רצונם המלאה של הממונים עליו. יהודה נבחר לוועד הנערים במוסך וגם תפקיד זה מילא בנאמנות. הוא היה בן מסור מאוד למשפחה והשתדל לתת לאחיותיו הצעירות הרגשה שיש אבא בבית. יהודה התגייס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 ובזכות כישוריו המקצועיים הוצב לחיל החימוש. אמו האלמנה ניסתה להשפיע עליו שלא יתגייס, אולם יהודה אמר כי עליו למלא את חובתו למדינה, ככל נער אחר בן גילו. יהודה שירת כמכונאי רכב בבסיס ציוד וכתמיד מילא תפקידו במסירות ובנאמנות. ביום כ"ג בטבת תשל"ג (27.12.1972), נפל רב"ט יהודה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "יהודה היה אהוב על חבריו למחלקה וביחידה בכלל, תמיד אהב לעזור לכל חבר – – – היה נכון לתרום מהידע שצבר ומכשרונותיו הברוכים לשירות צה"ל. בנאמנות ובמסירות היה נוטל על עצמו משימות, ומבצען מתוך הבנה ושקידה וראיתי בו חייל למופת"
