אללוף, עוזי
עוזי, בן חנה ושמואל ז"ל, נולד ביום כ"ד בטבת תש"ג (1.1.1943), בעיר פס שבמרוקו. שנות ילדותו עברו עליו ללא דאגה בין אחיו ואחיותיו, ובחברתם הלך גם לבית-הספר העממי. בשנת 1955 ארזה המשפחה את מטלטליה, עלתה ארצה והתיישבה בחיפה. תוך זמן קצר השתלב הנער בחברת הנערים בני גילו. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר העממי ואחרי-כן המשיך ללמוד בבית הספר המקצועי "עמל". עוזי היה חניך פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", סניף חיפה, ובגדנ"ע עבר בהצלחה קורס מפקדי כיתות והיה מדריך מעולה וחביב על חניכיו. עלם נעים הליכות היה, חביב על כל יודעיו, בן מסור ואוהב להוריו ואח נאמן. עוזי היה ידוע בין חבריו כאדם החי בשלום ובשלווה עם הכל והיה אהוב בשל השקט שלו, הגינותו וסבר פניו הטובות. חודשים מספר לפני שגויס לצה"ל פקד אסון את המשפחה, כאשר אבי המשפחה נפטר והותיר את אמו המומה. יחד עם אחיו ואחיותיו עשה עוזי כמיטב יכולתו כדי לנחמה ולעזור לה בצערה. עוזי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1961. הוא הוצב לחיל השריון ועבר את כל שלבי האימונים בציונים טובים, ממלא את כל המוטל עליו בנאמנות ובלא להתלונן או להביע אי שביעות רצון. הוא עמד בהצלחה בקורס תותחני "סנטוריון" ועשה את תקופת שירותו ללא רבב, כאיש צוות מעולה. בחוות הדעת של מפקדיו בעת שחרורו נאמר: "מסור לתפקידו עד מאוד". מסירות זו לתפקיד ולכל משימה שהוטלה עליו הייתה הקו הבולט ביותר באופיו של עוזי. במחצית פברואר 1964 שוחרר עוזי מהשירות הסדיר ולאחר השחרור התקבל לקורס טכנאי אלקטרוניקה וסיים את לימודיו בהצלחה, אך נטה יותר לעסוק במקצוע כבתחביב ועסק בבניית מערכות בשעות הפנאי. הוא התקבל לעבודה במפעל "דשנים" כמסגר-חרט ואחר- כך עבד במפעל "ב.מ.ב". כל אותו זמן עסק בשכלולים שונים של המכשירים שבנה וחלומו היה שכלול מערכות-נשק. את החלום הזה הצליח להגשים כשהתקבל לעבודה במפעל "סולתם" ושם גם החלה התקדמותו המקצועית המהירה. הממונים עליו גילו את כישרונו הבולט בתחום הייעול ובתחום יחסי-אנוש. בזכות צניעותו, יושרו, הגינותו הרבה, יחד עם הבנה עמוקה לנפש הזולת, הצליח ליצור קשרים הדוקים עם אנשים והם בקשו את קרבתו. במסגרת שירותו במילואים השתתף עוזי במלחמת ששת הימים בקרבות בסיני. בשנת 1969 נשא עוזי לאישה את חברתו רינה והזוג השתקע בחיפה, לא הרחק מבית אמו. בכל רגע פנוי נהג לבקר את האם, שבריאותה התרופפה, ולעזור לה ככל יכולתו. הרבה שמחה הצליח להעניק לה בהתקדמותו המהירה בעבודה ובשני הילדים החמודים, סיגל ושמוליק, שגידל באהבה ללא גבול. אדם החי בשלום עם כל העולם – כך הכירו אותו קרוביו וידידיו והאנשים שעבדו אתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח עוזי עם יחידתו לאזור הקרבות בסיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), ליד ציר "עכביש" ממזרח לתעלת סואץ, נפגע הטנק שלו מטיל נ"ט ועוזי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם, ארבע אחיות ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "…עוזי ז"ל שירת ביחידת שריון בתפקיד תותחן טנק. מראשית דרכו בגדוד גילה עוזי תושייה ודבקות במטרה. היה אהוב על מפקדיו ואהוד על חבריו ויהיה נכון לומר שבזכותו אנו נמצאים כאן ועם ישראל יושב לבטח. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלכם. יהי זכרו ברוך ופועלו מופת לדורות הבאים". דברים לזכרו כלולים בספר "ההולכים ראשונה – חטיבת נתקה".
