אללוף, אורן
בן נעמי וויקטור. נולד ביום י"ז בתמוז תש"ל (21.7.1970) בחולון. אורן היה החמישי והצעיר בילדיה של משפחת אללוף. חודשים ספורים לפני שהגיע למצוות, לקה אביו בשיתוק עקב שבץ מוחי והיה מרותק למיטתו שנים רבות. אורן למד בבית-הספר היסודי 'התבור' ובבית-הספר התיכון המקצועי 'אורט', במגמת מכונאות. הוא היה תלמיד מצטיין ועמד בהצלחה בבחינות בגרות. אורן היה נער שקט ועניו, שנון ובעל חוש הומור. הוא שמח תמיד לבוא לעזרת אחרים, וזכה באהבת הכול. בפרס הכספי שניתן לו בשל הצטיינותו בלימודים, סירב אורן להשתמש, ומדי שנה תרם אותו לקרן כלשהי. גם בתחום הספורט הצטיין אורן. הוא היה חבר פעיל בנבחרת הכדורעף של 'אליצור חולון', ואף ייצג את בית-ספרו בתחרויות כדורעף שנערכו בפריז. אורן זכה עם קבוצתו במקום הראשון באליצוריה ה- 2 באליפות 'אליצור' ובטורניר קבוצות עתודה-נערים. אורן רצה לבצע את שירותו הצבאי כהלכה. הוא ביקש לשרת בחטיבת גבעתי. באוקטובר 1988 הוא גויס ומבוקשו ניתן לו. אורן סיים טירונות חי"ר, עבר קורס מ"כים, וביוני 1989 עלה לדרגת רב"ט. אורן היה חייל טוב, שקט ומופנם. הוא לא התלונן בפני חבריו על המצב בביתו, ולא סיפר למשפחתו על קשיים כלשהם שנתקל בהם בצבא. הטיפול באב הנכה, המרותק למיטתו, הוטל על כתפיה החלשות של האם והפך לנטל. אורן הגיש בקשה לשרת קרוב לביתו, כדי לסייע לאמו, אך בקשתו נדחתה. הוא חש שנעשה לו עוול, וכי לא עמדו על חשיבות בקשתו לגביו. ביום ט' במר חשוון (6.11.1989) נפל אורן בעת שירותו, שעה ששמר עם חברו בשער היחידה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים, שני אחים – ירון ויוסף ושתי אחיות – פרידה ואילנה. בן תשע-עשרה היה בנופלו. כשנה לאחר מותו, נפטר גם אביו. משפחתו הנציחה את זכרו במנורה שתרמה לבית-כנסת.
