אלי, ליאון (לוני)

בן רבקה ויוסף. נולד בשנת תרפ"ז (1927) בסופיה, בירת בולגריה. סיים בית-ספר תיכון והתחיל לעבוד כצלם. היה ציוני מנעוריו, חבר באגודה ציונית בעיר-הולדתו בשם "המסמר". בעברית חתם את שמו "נדב". כחצי שנה שירת בצבא הבולגרי. כשפרצה מלחמת-העצמאות שוחרר מהצבא הבולגרי כדי להצטרף כחייל מח"ל (מתנדבי חוץ-לארץ) לצה"ל ולהילחם את מלחמת עמו. ליאון בא לארץ ביוני 1948. היה חייל מאומן המנוסה בכל סוגי הנשק ועם בואו נשלח מיד לירושלים. הוא שמר בעמדות הקדמיות על הר-ציון. נפצע פעמיים והחלים וחזר לעמדות. ליאון נפל בירושלים מכדור צלף שנורה עליו מחומת העיר העתיקה. הוא נפצע, ולמחרת, ביום ה' בחשוון תש"ט (7.11.1948), מת מפצעיו. נקבר בשייח'-באדר א'. בימי הקרבות היה נוהג לרשום ביומנו את פרטי הקרבות בעמדות שבהן נלחם. בדף הראשון רשם: "אני כותב את היומן הזה מתוך מגמה שאם אשאר בחיים, אתנהו במתנה לאהובתי – רעייתי בעתיד". ביום י"ז באדר תש"י (30.8.1950), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.