אלי, גדעון (‘גידי’)
בן עזרא ואהובה. נולד ביום כ"ב בשבט תש"י 9.2.1950)) בתל- אביב, כבן להורים מיוצאי-בבל. את נעוריו עשה בשכונה צפונית קטנה של העיר הגדולה. מזגו הנוח של גידי ופניו המחייכות הקנו לו את חיבתם של חבריו. הוא פעל רבות בתנועת הצופים; שנתיים לאחר כניסתו לתנועה, כבר הופקד בידיו התפקיד של מדריך-גדוד. הוא התנדב לכל פעולה – קלה כקשה – ועזר רבות לחבריו בעת מצוקה. עסק בענפי-ספורט שונים, וענף הטניס היה אהוב עליו ביותר. הצלחתו בלימודים וכישוריו המצוינים, בייחוד במקצועות הריאליים, הנחו את גידי לצעוד במסלול-לימודים אקדמי-טכני. הוא נרשם ל'אורט' טכניקום שבגבעתיים, וכעבור חמש שנים זכה לדיפלומה של הנדסאי במקצוע הנדסת-בניין. כדי שיוכל לסיים לימודים אלה התחייב להוסיף ולשרת שנתיים בשירות-הקבע, בתום שירות-החובה. במרס 1970 גויס גידי לצה"ל והיה מאושר, כאשר נתבשר שנתקבל לבית-הספר לטיס. כל הכישורים שרכש בשנות-ההכנה בבית-הספר ובטכניקום הניבו פירות מבורכים במסלול- הלימודים הקשה ומלא-המתח של פרח-טיס. גידי עמד בכל הדרישות, הצליח במבחנים הרבים ועלה מדרגה לדרגה – עד שבסוף שנת 1972 סיים את הקורס בדרגת סגן-משנה ונמצא זכאי לענוד כנפי-טיס. גידי שימש בחיל-האויר כמדריך-טיס, אבל בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים השתתף בפעולות מבצעיות במרחבי סיני וברמת-הגולן. על ההערכה הרבה מצד מפקדיו מעידות חוות-דעת בכתב, בדפי הילקוט הצבאי שלו בתאריכים שונים: 1.1.73 – "קצין אחראי, שקט ויעיל בתפקידו"; 1.7.73 – "אמביציוזי ומגיע להישגים טובים1.1.75 ;" – "בחור מצוין. קצת רגיש מדי. יכולת טובה. רוצה לעבוד"; 1.6.75 – "קצין מוכשר, מסודר ומקצועי. ממלא את תפקידו ביסודיות וביעילות, מאוד חיובי באישיותו". הדרגה האחרונה, שהוענקה לו לאחר מלחמת יום-הכיפורים, היתה דרגת סרן. שירותו של גידי עמד להסתיים במרס 1975, אך הוא האריכו ל- 16 חודשים נוספים. ביום י"א בניסן תשל"ו 11.4.1976)) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. מפקדו של גדעון כתב להורים השכולים: "בנכם היה אהוב על כולנו ומסור לתפקידו הקשה ביחידה. השתלב בחייה המבצעיים של יחידתנו בצורה היפה ביותר". את יחס האהבה וההערצה שהגו בני-המשפחה לבן ולאח הבלתי-נשכח מבטאים דבריו של האח, שכתב לאחר מותו: "יש לנו דמיונות עשירים, שהוא נולד כמו מלאך… שהכול חלום, ועוד מעט יתעורר. את קורות חייו הוא לקח, ואותנו העשיר בחלומות ובתקוות. הוא הלך כדי להעיר את אלוהים. קורות חייו הן של יהודים במצדה, של יהודים בשואה. קורות חייו הן של האומה כולה".
