אליעז, אמנון

בן פולה ורפאל, נולד ביום י"ג בטבת תרצ"ו (8.1.1936) בתל-אביב. עד גיל 13 גדל אמנון בבית אביו, משורר ידוע בחוגי הספרות העברית. הוא השתייך לתנועת "השומר הצעיר" ובגיל 13 עבר עם אחיו לקיבוץ בית-אלפא, שבעמק יזרעאל, והתחנך בו כ"ילד חוץ". הוא למד במוסד החינוכי "גלבוע", שבעמק, וגדל בקבוצת "דרור". מרבית חברי הקבוצה התנדבו, בבוא מועד גיוסם, לחיל הצנחנים. על תקופת נעוריו סיפרו חבריו: "הוא מיעט לדבר וריכז את התעניינותו כל פעם בנושא הקרוב לליבו. כשהתעניין באסטרונומיה, רכש משקפת ובלילות הרבה לצפות בכוכבים. כשהתעניין במוסיקה רכש חצוצרה ולמד לנגן בה. הוא היה בעל כושר סבילות גבוה". בנובמבר 1954 התגייס אמנון לחיל-הצנחנים, עבר אימוני טירונות ובשנת 1955 עבר קורס צניחה. לאחר-מכן הוא השלים קורס מ"כים, בשנת 1956, והועלה לדרגת רב"ט. בתקופת מבצע קדש היה אמנון בקורס קציני חי"ר. הוא השלים את הקורס בספטמבר 1956, הועלה לדרגת סג"ם והוצב כמפקד מחלקה ביחידת צנחנים. שנתיים לאחר-מכן, ביולי 1958, עלה לדרגת סגן והמשיך לשרת בתנאי קבע עד נובמבר 1958. בשנת 1961 סיים אמנון קורס מפקדי פלוגות. הוא הועלה לדרגת סרן בשמשו כמפקד פלוגת חי"ר במילואים. הוא לחם במלחמת ששת הימים ובתום המלחמה, ביוני 1967, הועלה לדרגת רס"ן. אמנון השתתף בפעילות הצבאית לאורך בקעת הירדן, פקד על יחידה שעסקה במרדפים אחרי חבלנים ובאחת הפעולות נפצע ואושפז. כשהשתחרר מצה"ל חזר אמנון לקיבוצו, לבית-אלפא, ומילא בו תפקידים מגוונים רבים. הוא נשא אשה ונולדו ילדיו. את זמנו הוא המשיך לחלק בין חובותיו לקיבוץ ובין חובותיו לצה"ל: יצא להשתלמויות ולפעולות מבצעיות. על חייו בקיבוץ סיפרו חבריו: "הוא היה איש שדה, אהב טיולים, נסך ביטחון סביבו". הוא היה מסור לבני משפחתו בקיבוץ ואת זמנו הפנוי השתדל לבלות איתם. בינואר 1971 עבר אמנון קורס מג"דים. חוות-הדעת של מפקדי הקורס עליו הייתה: "הוא בעל ידיעה טובה בחומר, משתתף בשיעורים במידה סבירה, גישתו לתפקידים רצינית והוא לומד היטב את התפקידים המוטלים עליו. עבודותיו בכתב נאות ביותר ומדויקות. כושר הניתוח שלו טוב והצגת העניינים מסודרת. נמרץ בביצוע תפקידים. בעל רוח טובה ואחד מעמודי התווך של הצוות". במלחמת יום-הכיפורים לחם כמפקד גדוד. חוות-הדעת של מפקדיו על חלקו במלחמה הייתה: "הוא בעל יכולת, דבק במשימה, קצין טוב". אחרי המלחמה, ביולי 1974, נתמנה אמנון סמח"ט ועלה לדרגת סא"ל. בחייו האזרחיים הוא המשיך למלא את תפקידיו בקיבוץ. לתקופה קצרה יצא לעבוד בחו"ל, וכשחזר לארץ – חזר לתפקידיו בקיבוץ. בשנת 1980 הוא נתמנה לתפקיד מנהל חברת "כימאוויר", חברת הריסוס של ההתיישבות העובדת. באותו זמן הייתה החברה שקועה במצוקה קשה והוא נקרא לחלץ אותה מקשייה. בתוך זמן קצר רכש אמנון את אמון העובדים והעלה מחדש את החברה על דרך ההצלחה הכלכלית. כשנתיים ימים הוא ניהל את החברה, עד שנפל במלחמה. בתקופת מלחמת שלום הגליל, בדצמבר 1982, נקרא אמנון לשירות מילואים כסמח"ט. על שירותו במלחמה זו ציינו מפקדיו: "הוא קצין מעולה, בעל ניסיון רב, שקול-דעת, בעל שקט נפשי בביצוע כל משימה". ביום ה' בטבת תשמ"ג (21.12.1982), יצא אמנון בג'יפ עם קבוצת מפקדים בכירים לסיור מוקדם בשטח, לקראת תרגיל אוגדתי. הג'יפ נסע בדרך עפר בקרבת העיירה קמד-א-לוז, שבגיזרה המזרחית, עלה על מוקש ובפיצוץ נהרגו שלושה קצינים: שני סא"ל ורס"ן. בין ההרוגים היה אמנון. בן 47 היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית של חללי צה"ל בבית-הקברות בבית-אלפא. הוא השאיר אחריו רעיה, חמישה בנים ואח. חבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו והעלו בה קווים לדמותו, כאיש קיבוץ וכלוחם