אלינה, קרים

בן מנשה ופרחה. נולד בשנת תרצ"ב (1932) בבגדד שבעירק וסיים שם את לימודיו בבית הספר יסודי. בשנת 1951 עלה עם משפחתו לארץ. קרים גויס לצה"ל בשנת 1951 ושירת בחטיבת "גבעתי". בזמן שירותו נשא לו אישה. הוא אהב מאוד את חיי הצבא ורצה להצטרף לצבא הקבע, אך בגלל אשתו לא עשה כן. כתום שירותו הסדיר החל לעבוד במשרד החינוך (בבתי ספר ביפו) והועסק בו עד יומו האחרון. הוא היה מסור מאוד לבני ביתו וטרח תמיד לקידום המשפחה. הוא הצליח להקים לה בית טוב ומסודר. מטבעו היה חברותי מאוד, נוח לבריות, עליז ושמח ושש לעזור לזולתו. הוא היה שקוע בעבודה, בפרנסת משפחתו ובעזרה לילדיו בלימודיהם. הוא אהב מאוד לשוחח ולהתוכח בענייני פוליטיקה, צבא וביטחון. כאיש מילואים השתתף במערכת סיני ואחרי כן במלחמת ששת הימים. לאחר מכן שירת בסיני, בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. קרים לא זכה ליהנות הרבה בחיים ומצא את עיקר שמחתו במשפחתו. הוא השתוקק לחוג יחד עם אשתו את יום הגיע בנם לעול מצוות, אך גם לכך לא זכה. אור ליום ט"ז במרחשון תשל"א (14.11.1970) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אישה ושלושה ילדים. מפקד הפלוגה שלח מכתב תנחומים לרעייתו וציין בו כי קרים "שירת ביחידתנו במשך שתים עשרה שנה ובתקופה זו השתתף במלחמות היחידה ובשירות פעיל בקווי הפסקת האש. במשך כל זמן שירותו בצבא היה חייל למופת, תמיד התנדב לעזור לחברים והיה לו חלק רב במורל הגבוה של כל חיילי היחידה. משפחת הלוחמים משתתפת בצערכם – צערנו בנפול הלוחם, הידיד ואיש המשפחה המסור".