אלימן, אליהו
אליהו, בן רוזה ושמואל, נולד ביום כ"ח באדר תש"ז (20.2.1947) בקהיר שבמצרים, ועלה לארץ בשנת תשי"ז (1957). בקהיר למד אליהו ארבע שנים לימודי יסוד, ואחרי עלותו ארצה המשיך אותם בבית הספר היסודי בעפולה, השלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון-מקצועי "אורט" שבחולון, ועבר קורס הדרכה בבית הספר "אורט" בירושלים. אלי אהב לקרוא הרבה – ספרות מקצועית, ספרי היסטוריה ובייחוד היסטוריה של עם ישראל, וספרייתו הייתה גדושה בכרכים עבי כרס, שצבר במשך השנים. אליהו גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1965 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות עבר הכשרה חיילית והוצב ביחידה כמכונאי טנקים, שכן הגיע לצבא מצויד בידע מקצועי במכונאות. במהלך שירותו השתתף במלחמת ששת הימים ועשה מלאכתו במסירות ובאומץ-לב. על כך הוענקה לו, לפי המלצה מיוחדת, דרגת סמל ובתעודת השחרור שלו נכתב: "חייל מסור וממושמע. בעל מקצוע מעולה. מוכשר ומתמיד בעבודתו. ביצע את המוטל עליו לשביעות רצון הממונים". משסיים את שירותו הסדיר המשיך את לימודיו בבית הספר "אורט" בירושלים ובקורס למדריכים במגדיאל. אחרי כן נכנס לעבודה בצה"ל כאזרח עובדצה"ל וברבות הימים החליט לצאת להגשמה והצטרף להתיישבות "רמת מגשימים" שברמת הגולן. שם הכיר אלי את אשתו נילי, ויחד עברו לגור בבת-ים. במלחמת יום-הכיפורים שירת אלי כחייל מילואים בחזית הדרום והשתתף בסיוע לכוחות שלחמו נגד המצרים בסיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע ונהרג בהפגזה ארטילרית באזור דואר-סואר, בעת שעסק בהחזרת טנק לכושר מבצעי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז משה דיין: "אלי היה חייל מסור וחבר נאמן. כל מי שהכירו – אהבו". משפחתו תרמה לזכרו ספרייה של ספרי קודש לרמת-מגשימים.
