אלימלך, אשר

בן אניטה ושלום. נולד ביום כ"ה באדר ב' תש"ל (2.4.1970) בראשון לציון. בהיותו בן חמש שכל את אביו בתאונת עבודה. אבידה זו השפיעה עליו רבות בשנותיו הבאות. אשר למד בבית-הספר היסודי 'ויתקין' בעירו, ומשם עבר לבית-הספר 'אורט' בתל נוף והשתלם במכונאות מטוסים. רע וחבר לכול היה אשר, וכדברי מורו בתל נוף, "רגיש לפרט, קשר את אישיותו בלבבות רבים, ואלה מצאו אצלו אוזן קשבת ולב מבין. ברוח התנדבותו הדביק את חברי כיתתו שימש דוגמה והחדיר בם מוטיבציה." רוח ההתנדבות של אשר המריצה אותו לפעול עוד בשני תחומים עיקריים: האחד – בתחום חיי החברה בבית-הספר היסודי, שם עמד בראש מועצת התלמידים; והאחר – בארגון מתנדבי הכבאים בעירו, שבו פעל בדרגת 'סמל מתנדב' ואחראי על יחידת המתנדבים. על פעולותיו אלה ועל אחרות למען הקהילה הוענקה לו ביום 29 באוקטובר 1984 תעודת הוקרה מטעם עיריית ראשון לציון. בסוף שנת 1987 התגייס אשר לצה"ל ושירת בחיל הצנחנים. כדברי מפקדו: "אשר התגלה כחייל מסור, המבצע כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות… לא הסתפק רק בביצוע משימותיו, כפי שנדרש על-ידי מפקדיו, אלא הפגין רוח התנדבות ונכונות לבצע מעל ומעבר." אשר לא הספיק למלא משימות אלה זמן רב: שבעה חודשים לאחר גיוסו, ביום ה' באב תשמ"ח (19.7.1988) נפל בעת מילוי תפקידו, כאשר נפגע בתאונת-דרכים בעת שהרכב שבו נסע עלה באש, והוא – שבמשך שנים לחם באש במסגרת הכבאים בעירו – דווקא בה מצא את מותו. הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעירו ראשון לציון. הניח אם ושתי אחיות – שלומית ולינדה. משפחתו הוציאה חוברת לזכרו, ובה קורות-חייו רשימות של בני משפחתו, דברי חבריו ומוריו, ותעודות ההערכה שקיבל. מובאים שם, בין השאר, דברי מפקדו הישיר: "…חינכתם את אשר לאהבת הארץ, לאהבת המולדת, לכיבוד האדם. אשר הלך בדרך זו שבה חונך… על כך היו גאים."