אלימלך (אלמלח), מאיר (מירו)

מאיר (מירו), בן אסתר ומרדכי, נולד ביום כ"ב בסיוון תש"ב (7.6.1942) בקזבלנקה שבמרוקו. בן תשע היה כשעלתה המשפחה ברוכת הילדים לארץ והשתקעה במושב ישרש. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר "אריאל" שברמלה והמשיך בלימודים בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל". תלמיד מצויין היה ובן טוב, שהנחיל הרבה נחת וגאווה להוריו. מאיר אהב לעזור בכל עבודות המשק בכל רגע פנוי, לפני הלימודים ואחריהם. להוריו רחש כבוד שרק הורים מעטים זוכים לו. תחביבו העיקרי היה הכדורגל. בגיל שתים-עשרה כבר שיחק בקבוצת הילדים של "הפועל" רמלה ובהתלהבותו למשחק שכנע את הוריו להצהיר על גילו כבוגר יותר וכשהיה בן שש-עשרה שיחק בקבוצת הבוגרים ושמו יצא כאחד המהירים והמעולים בשחקני הקבוצה. מאיר גויס לצה"ל במחצית מאי 1960. לאחר האימון הבסיסי הוכשר כנהג משאית. את שירותו בצה"ל סיים ללא רבב וללא עבירת תנועה אחת. הערכות מפקדיו גומרות עליו את ההלל כנהג אחראי ומסור. גם בצבא המשיך לשחק בכדורגל והיה מטובי נבחרת הכדורגל של פיקוד המרכז ובמסגרתה השתתף בתחרויות צה"ל. בסוף שנת 1962 שוחרר מאיר מהשירות הסדיר ובמסגרת שירותו במילואים עבר קורס נהגי גוררים. מאיר המשיך באימוני הכדורגל במסירות רבה, שמר על אורח חיים קפדני ובמשך הזמן זכה לתואר "אדריכל" במגרש. לפרנסתו עבד כנהג ברמלה ואחרי-כן עבר לעבוד במשרד התחבורה בנמל התעופה לוד כנהג וכבאי מוסמך. הוא הצטיין בטוב לבו ובסבלנותו והיה נכון תמיד לסייע לזולת. היה אהוב על הכל בשל נועם הליכותיו, צניעותו הרבה ופשטותו. בחור שקט, ביישן קמעה, שהחיוך בעיניו מתפשט על פניו ומאיר אותם. אי-אפשר היה שלא לחוש באישיותו הקורנת חיבה וחמימות של מאיר. בסוף מרס 1970 נשא לאישה את חברתו זמירה והקים את ביתו ברמלה. עד מהרה התחבב על כל דיירי הבית והשכונה והיה בעל ורע ללא דופי. אחרי 14 שנות פעילות במסגרת "הפועל" רמלה, הושאל מאיר לעונת משחקים אחת לקבוצת "הפועל" לוד ובשנת 1970 עבר לקבוצת "בית"ר" רמלה. בזכות כושרו הגופני המעולה ומהירותו הרבה, יכול היה למלא כל תפקיד במגרש וכאות הוקרה הוענק לו גביע מיוחד מטעם הקבוצה. במסגרת שירותו במילואים השתתף מאיר במלחמת ששת-הימים, וניצל בנס ושב בריא ושלם הביתה. הוא היה בשדה התעופה בעת התקפת הרצח של המחבלים במאי 1972 וגם אז ניצל בנס. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים מיהר להצטרף אל יחידתו. במסירות רבה וללא ליאות נהג את מוביל-הטנקים שלו והעביר בו רכב כבד וציוד צפונה ודרומה לקווי החזית. ב-13 בחודש טלפן לרעייתו והביע תקווה שהנה ישוב הביתה והוסיף: "אני מרגיש צביטות בלב מפאת הגעגועים". ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), בעת שנהג במוביל טנקים, איבד לפתע את השליטה בבלמים וכאשר סטה שמאלה, כדי לא לפגוע ברכב אחר, התדרדר לתהום ונהרג. הוא עוד הספיק להורות לשני נוסעים לקפוץ מן הרכב ובכך הציל את חייהם. על מעשה גבורתו הוענק למאיר ציון-לשבח מטעם קצין הספקה ראשי וזה לשונו: "הנני לציין לשבח את 452970, רב-טוראי אלימלך מאיר ז"ל, על גילוי קור-רוח, תושייה ודאגה לזולת. להלן תיאור המעשה: – יום 14 באוקטובר 1973 שימש רב"ט מאיר אלימלך כנהג מוביל טנקים. תוך כדי נסיעה בכביש רמאללה – לטרון איבד את השליטה על הבלמים, ומשחש בסכנה, הורה לשני הנוסעים שהיו אתו לקפוץ מהרכב, ובכך הציל את חייהם. מחשש לפגיעה ברכב אחר, הפנה את רכבו שמאלה, אך הרכב התדרדר לתהום – הוא נהרג. במעשה זה גילה רב"ט מאיר אלימלך ז"ל קור רוח, תושייה ודאגה לזולת". בעקבות הענקת הצל"ש פורסמה עליו כתבה במוסף השבועי של עיתון "מעריב" ב-14.11.1975. מאיר הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברמלה. השאיר אישה, הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתבו אל המשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: …" התנהגותו ברגעיו האחרונים הייתה למופת, שמר על קור רוחו ובכך הציל ממוות בטוח שני חיילים, שישבו לצדו. אני כמפקד היחידה וחיילי היחידה משתתפים בצערכם על נפול הבן-הבעל. היחידה אבדה את אחד החיילים המסורים, אשר התנהגותו הייתה למופת וללא דופי". רעייתו של מאיר הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה ופרוכת לבית-הכנסת במושב ישרש; בהתקנת מנורה ונר תמיד בבית-הכנסת "גאולה" ברמלה; בהענקת תלבושת הנושאת את שמו לשחקני קבוצת "בית"ר" רמלה, ומגן ומדליונים לקבוצת "נוה-דוד;" ההורים תרמו ספר "זהר" לבית הכנסת בישרש; חבריו לעבודה התקינו לזכרו לוח שיש בבית-הכנסת בנמל התעופה בן-גוריון ובו ספרייה ופינה על שמו, בתחנת מכבי האש בשדה. דברים לזכרו פורסמו גם בחוברת שהוצאה מטעם נמל התעופה, לזכר העובדים שנפלו; גביע שהוזמן מאנגליה על-ידי רעייתו יוענק מידי שנה על-ידה לקבוצה המנצחת בטורניר רמלה-לוד. באוקטובר 1976 נטעה חורשה על שמו, ביער בקוע, על-ידי אשתו וחבריו ליחידה. בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי הוענק לרב"ט מאיר אלימלך ז"ל צל"ש מפקד אוגדה.