אלייב, פנחס (פטיה)
בן סבטלנה ודוד, נולד ביום ח' בניסן תשמ"ג (22.3.1983) בעיר דושנבה שברוסיה. פנחס היה בן זקונים להוריו לאחר 4 בנות – נלה, בלה, חנה ומזל. ילד אהוב מאוד אך לא מפונק. בשנת 1991, בהיותו בן 8, עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בתל-אביב. פנחס היה בחור ספורטיבי, גבוה ושרירי, שנהג להתאמן בחדר כושר, לשחק כדורסל, לטייל עם חברים, לבצע הליכות מהירות ולהתעמל התעמלות יומית. פנחס החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'בן מימון'. הוא המשיך בבית-הספר התיכון 'אורט שפירא' בתל אביב, סיים אותו בהצטיינות ובידו תעודת חשמלאי מוסמך. היו לו 'ידי זהב' והוא יישם את הידע שרכש בלימודיו בעזרה בתיקוני חשמל לשכנים ובבית, ושאף להתפתח בתחום. בתום לימודיו עבד פנחס וסייע כלכלית להוריו. טרם גיוסו לצבא הוציא פנחס רשיון נהיגה ושמח שרכש לו מקצוע נוסף. הנהיגה היתה עבורו כמו מרפא. בנובמבר 2001 התגייס פנחס לצה"ל והוא מלא מוטיבציה לשרת את המדינה ולתרום ככל שיוכל. הוא הוצב בחטיבת הנח"ל, בגדוד 931, ביחידה קרבית, כנהג רכבים מבצעיים. במהלך שירותו השתתף במבצעים מסוכנים בחברון, טול כרם, רפיח ועוד. פנחס לא רצה להדאיג את אמו ולא נהג לספר לה על הנסיעות האלו. בנובמבר 2003 סיים פנחס קורס נהגי אמבולנס והיה מאושר וגאה. הוא שאף ללמוד ולהתקדם ונלהב לאפשרות להיות פרמדיק לאחר שחרורו מצה"ל. כחודשיים וחצי לפני מותו נישאה אחותו מזל. היא מספרת: "פטיה כל כך שמח ולפני שנכנסתי לאולם הוא יצא לקראתי על-מנת לראות אותי, ללחוץ לי יד ולאחל לי מזל-טוב. את המראה השמח שלו לא אשכח בחיים. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו." בסופי שבוע, כשהיה מגיע הביתה לחופשה, היתה אמו גאה בבנה הגבוה, השרירי, המחויך מאוזן לאוזן. היא נהגה לפנקו במאכלים האהובים עליו. פנחס דאג ועזר להוריו החולים, בקניות לשבת, בניקיון הבית ובצחצוח החלונות. לאחר-מכן נהג ללכת לבקר את אחותו ושלושת אחייניו. תמיד חזר להיות בשבת עם הוריו, ולא אהב להשאירם לבדם. פנחס נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ג בשבט תשס"ד (15.2.2004) והוא בן עשרים-ואחת. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים וארבע אחיות. אמו של פנחס, סבטלנה, שהיתה קשורה מאוד לבן הזקונים שלה סיפרה כי בטרם נודע לה על מותו חשה באותו יום צביטה חזקה בליבה שלוותה בתחושה רעה. פנחס, שנפל חצי שנה לפני שחרורו מצה"ל, השאיר בלב קרוביו זיכרון עמוק בשל תכונותיו הנפלאות: פשטות, היענות, משמעת, צניעות ובעיקר הגינות ויושר. בני משפחתו וחבריו כותבים: "פנחס, יפה, טוב לב וצעיר, לעד נזכור אותך. זיכרך המתוק יישאר בנו לעד. יהי זיכרך ברוך לעד. אמן."
