אליוב, יפתח
בן גדעון ואביבה. נולד ביום כ"ד בתשרי תשט"ז (22.10.1955) בקרית-טבעון. בילדותו סבל יפתח מליקויי-בריאות שונים, ולעתים קרובות היה מתעלף ומאבד הכרתו בעקבות כל חבלה, אף הקלה ביותר. עם-זאת, ניחן באופי חזק ובעקשנות, וידע לעמוד על שלו. חולשתו הגופנית לא הרתיעה אותו מלהתמודד אף עם ילדים גדולים וחזקים ממנו, אם רק היה משוכנע בצדקתו. יפתח היה מבורך ב'ידי-זהב' ותודות לחריצותו, להתמדתו ולכוח- רצונו החזק – הצליח בכל אשר פנה. הלימודים העיוניים לא היו הצד החזק שלו. הוא סיים את בית-הספר היסודי 'נרקיסים' שבקרית-טבעון, ולאחר פרק-זמן ממושך של לבטים ושתי שנות- לימוד בבית-הספר התיכון במקום מצא את מקומו בחברת הילדים של קיבוץ מעגן-מיכאל. הוא קיוה, כי שם ירבו המעש והתכלית על הלימוד העיוני, וכך יתאפשר לו להביא לגילוי את הכישורים האמיתיים שלו. נתברר, כי חבלי-הקליטה של יפתח במעגן-מיכאל לא היו קלים. הוריו לא ידעו כלל עם אילו קשיים ולחצים היה עליו להתמודד באותו פרק-זמן, כי מעולם לא דיבר על-כך. משנשאל, צייר רק תמונה ורודה של מצבו. אבל במרוצת-הזמן נתחשל, תוך כדי מאבק תמידי עם סביבתו החדשה, והוא הפך לעלם בוגר מבחינה נפשית וגופנית. יפתח אהב את חיי הקיבוץ, ומשהוכיח כי הוא יודע לעמוד בכל מבחן, זכה גם להוקרת חבריו, שקודם התייחסו אליו באי-אמון. ככל שתנאי המקום והעבודה אפשרו זאת, הקדיש יפתח זמן לשני התחביבים הראשיים שלו: משחק השחמט והצילום. בשני תחומים אלה הגיע להישגים מפתיעים. בתקופת מלחמת יום-הכיפורים, שעה שרבים מחברי-המשק התגייסו ולחמו בחזיתות, חש יפתח במשא האחריות הכבד הרובץ על כתפיו, כמי שמצא בית שני במקום, והוא הכפיל את מאמציו בעבודת הרפת – ענף שהתמחה בו זה מכבר. מועד גיוסו לצה"ל היה קרוב. החלטתו של יפתח היתה נחרצת – לשרת בצנחנים. בדרך האופיינית לו התכונן למלא משימה זו כיאות וביסודיות – על-ידי חישול כוחו הגופני ואימוני ריצות. בנובמבר 1973 זכה ללבוש את מדי הצנחנים. בתחילת הדרך, בטירונות ואף בקורס המ"כים, חש תסכול כלשהו, כי הוא ציפה לקשיים ולאתגרים חמורים הרבה יותר, והנה עמד במאמצים בקלות יחסית. רק לאחר שסיים, בציון גבוה, את קורס קציני החי"ר וחזר ליחידתו כמ"מ, חש סיפוק וחדוה בשירותו. גולת-הכותרת של שירותו הצבאי היתה השתתפותו הפעילה במבצע אנטבה – לשחרורם המופלא של החטופים, במרחק כה-עצום מן המולדת. בני-המשפחה היו נרגשים וגאים, ואילו הוא עצמו הצטנע, כהרגלו, ואף נמנע מלספר על חוויותיו המרעישות. הוא רק הרבה לדבר על חברו, שנפצע קשה באותה פעולה, ובכל הזדמנות נסע לבקרו בבית-החולים. ביום כ"ט באייר תשל"ז (17.5.1977) נפגע יפתח מתאונת-נשק והוא מת במקום – כך נפל במילוי תפקידו, כשהוא סגן בחיל-הרגלים המוצנח. הוא הובא למנוחת-עולמים באדמת מעגן-מיכאל. השאיר אחריו הורים ואח.
