אליה, צנעני

בן אורלי ומרדכי-אשר. נולד ביום י"ב בחשוון תשמ"ט (22.10.1988) במושב זבדיאל הסמוך לקריית גת. ילד חמישי להוריו, ולו תשעה אחים ואחיות – יחיאל, אליצור, אריאל, אלירן, בתיה, אסתר, נטע והתאומים שרה-רחל ודוד-יוסף. אליה נקרא בשמו מאחר שנולד במוצאי שבת, הזמן שבו מחכים לאליהו הנביא ומזמרים את השיר "אליהו הנביא…" הזכור לטוב. בכיתות א'-ו' למד בבית הספר היסודי "אבן שמואל" ביישוב אבן שמואל. מכיתה ז' ועד סוף לימודיו המשיך בתיכון שביישוב שפיר. אליה אהב לשחק כדורגל ומשחקי מחשב ולמד דרך המחשב. הוא האזין בהנאה למגוון סוגי מוזיקה: ים תיכונית, שירים ישראליים ומוזיקה מודרנית. בין החברים אהב להצחיק ומחוץ למעגל המוכר והחם היה שקט מאוד. מופנם, צנוע, ביישן ושופע טוב. הוא היה ילד נדיב ועניו, שאהב לעזור לזולת. כאשר היה רואה בצד הדרך אנשים נושאים סלים, נהג לעצור והציע להם טרמפ עד הבית. במושב זבדיאל גר אדם זקן ומוגבל, ואליה הקדיש לו לא מעט מזמנו. הוא אימץ גם אישה מבוגרת ששכלה את נכדה בפעילות מבצעית, וסייע לה בכל שביקשה. אצל שני הקשישים, כל אחד בנפרד, נהג אליה לבקר, שוחח עימם והנעים את שעותיהם. האישה ביכתה את לכתו של אליה, שהיה בעבורה עולם ומלואו. אליה שמר מצוות ועל חסדיו לא הִרבה לדבר. הוא נהג להישאר בבית הכנסת בתום תפילת ערב שבת ולסדר את ספרי הקודש, את הסידורים ואת הספסלים, ורק לאחר מכן פנה הביתה לקידוש. בתום לימודיו התגייס אליה לצה"ל, ושירת שירות סדיר מלא בחיל הלוגיסטיקה. הוא היה קרוב מאוד לאביו ונהג לחלוק עימו כגבר לגבר את עולמו הצבאי ואת החוויות שצבר במהלך השירות. אליה לא הרפה מאביו, עד ששיתף אותו בכל התנסויותיו. הוא היה בחור משפחתי בנשמתו וקשור בנפשו לאחייניותיו, בנות אחיו הבכור. הוא פינק אותן ועטף אותן באהבה רבה. יסמין הייתה בת זוגו מעל לשנה, ואליה כבר "בישר" לה היכן יתחתנו, כמה ילדים ייוולדו להם, ואפילו בחר שמות לילדיהם העתידיים. ב-3 במרס 2013 התגייס אליה לשירות מילואים בתנאי קבע. הוא שירת במפקדת חטיבת "שגיא" בדרום הארץ, מפקדיו העריכו אותו ואת יכולותיו. הם הודו לו על העזרה, על נכונותו להתייצב בכל שעה ועל "הראש הגדול". בחודש האחרון לחייו נהג להאזין לשיר "נחמוני" של יובל טייב, והפציר באביו להאזין איתו למילות השיר שכתב מיקי אפל. השיר מתחיל בשורות: "תן לנפשי וגופי כוח, אל מרחם, / שלח לי מלאך גואל ומנחם". אליה ביקש מאביו לכתוב את מילות השיר. לאחר מותו הבינו הוריו כי אליה נפרד מהם דרך המילים הללו. בחודש האחרון לחייו התהדקו היחסים בין אליה לאימו. הוא נהג להסיע אותה לכל הסידורים ובילה זמן רב במחיצתה. בחול המועד פסח נפרד אליה מבני משפחתו לפני שובו לבסיס, ונסע ברכבו לאחיו בירושלים להיפרד גם ממנו. בשעת לילה מאוחרת, כשנסע בנתיבי איילון ובהגיעו לגשר הממוקם מעל מחלף חולון, הבחין בתקר באחד מגלגלי המכונית. אליה עצר בשולי הדרך, יצא מרכבו לבוש באפוד זוהר, נטל מפתח גלגלים וניגש לתיקון התקר. רכב שהגיח סמוך למחלף חולון, סטה ללא סיבה לכיוון השול השמאלי ופגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכבו של אליה. אליה נפצע אנושות בראשו ובגפיו. הוא הובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ובמצב קריטי. סמל אליה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ב בניסן תשע"ג (2.4.2013), ארבעה ימים לאחר שנפצע בתאונת דרכים ואושפז במצב קשה. בן עשרים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר הורים, חמישה אחים וארבע אחיות. במהלך המשפט שהתנהל נגד הנהג שגרם למות בנו, סיפר מרדכי לבית המשפט על דמותו החיובית של אליה טוב הלב, על אהבתו למשפחתו ולמדינה ששירת ועל השבר הגדול שפקד את המשפחה בעקבות לכתו בטרם עת. השופט הגדיר את דברי האב כ"עדות מצמררת ומרגשת".