אליה, מאיר
בן חטטו ומזיאנה. נולד ביום ב' במנחם-אב תשט"ו (21.7.1955) בצפת, כבן להורים שומרי-מסורת, שעלו מטוניס. שמונה שנים למד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'בירב' שבצפת. משם נשלח למדרשיית 'נועם', הישיבה התיכונית בפרדס-חנה. אולם מאיר לא הסתגל לחיי הפנימייה, התגעגע לבית ההורים, ובחלוף שנת- לימודים אחת שב לצפת. הוא נכנס לבית-הספר התיכון-עיוני שבעיר ובחר במגמה הריאלית. מאיר סיים את לימודיו בהצלחה, כשתעודת-בגרות מלאה בידיו. כל שנות-לימודיו דבק מאיר במסורת אבותיו, שמר על קדושת השבת ושאר המצוות. המצוה של כיבוד אב ואם היתה תמיד נר לרגליו, וגם את סבא וסבתא ושאר בני-משפחתו כיבד וחיבב. התנהגותו היתה למופת, ואיש מן הקרובים או מאלה שבאו אתו במגע, לא השמיע אי-פעם תלונה על מעשיו. במחצית נובמבר 1973 – בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים – גויס מאיר לצה"ל. הוא הוצב לחיל-התותחנים. את קשיי הטירונות עבר מבלי להתאונן ורק כתב מכתבים מלאי ערגה הביתה. ואז החלה סדרת הקורסים המקצועיים בתותחנות-שדה – בתחום האיכון – ומאיר עמד בהם בהצלחה. עלה לדרגת טר"ש, וכעבור שבועיים לדרגת רב"ט. הוא מילא תפקיד של מודד, ואחר-כך – מפקד חולית מודדים. משהגיע לדרגת בקיאות גבוהה במקצוע, החל משמש מדריך בקורס למודדים. מאיר נתגלה למפקדיו ולחבריו כחייל מסור ואחראי ביותר שעשה מעל ומעבר למצופה ממנו. את כל אשר הוטל עליו ביצע בדייקנות ובשלמות. דרכו המבטיחה של מאיר נקטעה לפתע, כאשר קיפד את חייו בדרכו לביצוע משימה בתחום מומחיותו. הוא נפל במילוי תפקידו ביום כ"ג בכסלו תשל"ו (27.11.1975), והובא למנוחת- עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבצפת. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח. לאחר נפילתו הועלה מאיר לדרגת סמל. על ההערכה הרבה שמאיר זכה לה בשורות הצבא מעידים דבריו של מפקדו ביחידה אל ההורים השכולים: "מאיר ז"ל היה אדם טוב-לב, אשר שמר בקפידה יתרה על מסורת ישראל ודתו. היה אהוד מאוד בקרב החיילים, וכן מקובל מאוד בקרב הקצינים והמפקד בגדוד. כל משך השירות גילה יזמה בעבודה ובתפקידו, שאף להתקדם מבחינה מקצועית וכן להתקדם מבחינת התפקידים המוטלים עליו. הוא שימש דוגמה ומופת להרבה חיילים בגדוד הן מבחינת התנהגותו, הן מבחינת מסירותו וגישתו לתפקידו, והן מבחינת יכולתו למלא כל תפקיד. בן יקר, חבר טוב וחייל מסור מאוד אבד לנו בגדוד".
