אליהו, נעים

נעים, בן מזל ואהרן, נולד ביום ח' באלול תשי"ג (19.8.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם-אוסישקין בנהריה ואחרי כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי-דתי בנהריה. נעים היה תלמיד ערני ונבון. בילדותו היה שובב וזריז ולא ידע פחד מהו. משהתבגר, היה בבת-אחת לאדם אחר: התפתח פיזית ונפשית, הרצין ולמד לאהוב את הטוב והיפה שבאדם. יותר מכול היו אהובים עליו הילדים הרבים בשכונת מגוריו, אשר העריצו אותו וראו בו סמל. גם במקום עבודתו היה אהוב על הכול. הוא קשר קשרים אמיצים עם אחיותיו, ובמיוחד עם אחיו הצעיר, אברהם, שנהג להביא לו תשורות כפעם בפעם. הוא היה פעיל בחברה, שמח בחלקו ומוכן תמיד לעזור לזולת. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, שמע בקולם והשתדל להשביע את רצונם – פרט לעניין אחד: הוא עמד על דעתו להתנדב לצנחנים ויהי מה, ולא שעה להפצרות אמו, שישנה את החלטתו. נעים גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, השלים קורס מפקדי-כיתות חי"ר והתמנה למפקד-כיתה. הוא אהב מאוד את חיי הצבא ורחש כבוד לכל הקשור בו. מעולם לא השמיע דבר ביקורת כלפי הצבא ותמיד דיבר בשבחו. ככלל, לא הרבה לדבר, לא על קשייו בצבא ולא על הישגיו. הוא היה גאה בחיל שלו, במדי הצנחנים ובתפקידו – תפקיד מקלען בפלוגה. הוא שימש דוגמא לחבריו בסבילותו, בצייתנותו, במסירותו ובדאגתו לחבריו לנשק ותמיד עזר להם ככל יכולתו. בחופשותיו נהג לבלות בחיק משפחתו ובחברת חבריו. אלה עמדו אתו בקשר מכתבים מתמיד ואף שלחו לו חבילות-שי. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה נעים מוצב עם יחידתו בסיני. הוא השתתף בקרבות-הבלימה המרים נגד המצרים וביום כ"ד בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפגע בקרב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אב, אם, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.