אליהו, יהודה

בן שרה ואברהם. יהודה נולד בח' בסיוון תש"ט (5.6.1949) בעיר בומב יי בהודו. היה בן זקונים במשפחה בת ארבעה ילדים, אח ליוסף, שמעון ותמר. בשנת 1951 עלה לארץ עם משפחתו, שנשלחה למעברה בכפר חסידים ומשם עברו למושב כפר יובל בצפון הארץ. יהודה למד והתחנך בבית ה ספר היסודי ביישוב והמשיך לתיכון בפנימיית עיינות. בכל שנות נעוריו היה מהבולטים שבחברה, מלא בשמחת נעורים, כושר מנהיגות, אדיבות ואהבה לזולת. בסיום התיכון התגייס יהודה, התנדב לצנחנים לגדוד 890 ושירת כחייל למופת. יהודה נלחם בעוז ובגבורה במלחמת ששת הימים בתעלה בסיני. אחרי המלחמה נפצע בתאונה מבצעית, אך התעקש לחזור ליחידתו. לאחר שירותו הצבאי חזר יהודה למושב ונשא לאישה את חברת נעוריו ואהובת ליבו ציפורה. לבני הזוג נולדו בשנים הבאות שלושה ילדים: ניר, שרית ולילך. במלחמת יום הכיפורים לחם יהודה עם יחידתו כחייל מילואים ברמת הגולן והיה במילואים במשך שמונה חודשים. לאחר המלחמה חזר לעבודה במשק החקלאי, עסק בענף הלול וכן במטעי האבוקדו והתפוחים. מאז היותו ילד חלם יהודה לעבוד עם סוגים שונים של טרקטורים, ואכן רכש למשקו את הכלים ועבד איתם בהנאה. במקביל לעבודת המשק הוא התקבל לעבודה במועצה אזורית גליל עליון כעובד תברואה, ובמשך הזמן קודם ומונה למנהל המחלקה. יהודה היה חביב על כל אנשי הצוות ונהנה מתפקיד מאתגר ומעניין. בשנת 1990 פוטר מעבודתו עקב צמצום בכוח אדם , וחזר לעבודה במשק. במשך שנים הפעיל יהודה בהתנדבות את בני הנוער במושב, שהיו מוקסמים מיכולת הביטוי ומחוש ההומור שלו ויחד הם העלו מערכונים ומופעים שהיו מנעימים את זמנם של חברי היישוב. כתחביב יהודה ניגן בכלי נגינה שונים בידע רב ובכישרון טבעי. ב-1990 התגייס יהודה למשמר הגבול, בתפקיד רכז הביטחון של היישוב, את תפקידו מילא לשביעות רצון מפקדיו באהבה רבה ובמסירות, עד שמחלתו הכריעה אותו. בשנת 2003 חלה יהודה במחלת הוסקוליטיס. הוא נאבק ב מחלה במשך כשנה אך לבסוף הוכרע ונפטר ביום כ"ו בשבט תשס"ד (17.2.2004). רב-סמל מתקדם יהודה היה בן חמישים וחמש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בכפר יובל. הותיר אישה ושלושה ילדים. יהודה חיתן את שלושת ילדיו, וזכה לראות חמישה נכדים שא הבוהו אהבה אין סופית. כתבו בני המשפחה: "יהודה אליהו היה אח, בעל, אבא וסבא למופת. צעיר ברוחו ובנפשו, אדם דואג, נעים הליכות עם חיוך תמידי על פניו. הוא תמיד בליבנו וכך נזכור אותו לעד".