אליהו, אושרית
בת דליה ואפרים. נולדה ביום כ"ב באלול תשל"ד (9.9.1974) בירושלים. למדה בבית-הספר היסודי 'ממלכתי ב' בנוה יעקב שבירושלים ובחטיבת הביניים 'נוה יעקב'. היא סיימה את לימודיה במכללה למנהל ע"ש פולנסקי בירושלים. אושרית נולדה להוריה אחרי שני בנים והתקבלה בחום ובשמחה מיוחדים והיא ידעה להחזיר ולהעניק חום ושמחה לכל הסובבים אותה. בבית-הספר שיבחו המורים את עזרתה לזולת ואת תרומתה לכיתה ולחברות. התמזגו בה בגרות ואחריות עם שמחת חיים ואופטימיות. כשאושפזה אמה בבית-חולים, נטלה אושרית בת השלוש-עשרה אחריות לטיפול באחיה התינוק. בתקופה שבין סיום לימודיה לבין מועד גיוסה לצה"ל עבדה בבנק טפחות ויצרה קשרים חמים עם חבריה לעבודה. לאושרית היו ציפיות רבות מן השירות הצבאי והיא חיכתה בקוצר רוח לגיוסה לצה"ל. היא גויסה לצה"ל בראשית ינואר 1993 והתחילה את הטירונות. להערכת מפקדת המחלקה שלה היא "מילאה את תפקידה היטב תוך הפגנת אחריות, אמינות, בגרות ומשמעת". ביום כ"ד בטבת תשנ"ג (16.1.1993), שנים-עשר יום בלבד לאחר הגיוס המיוחל נפלה אושרית בעת שירותה והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הרצל בירושלים. השאירה אחריה הורים, שלושה אחים – ירון, שמעון ושי ואחות – רוית. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתבה המפקדת שלה: "אושרית הביעה רצון לתרום ולהשקיע כחיילת ולהמשיך לעזור למשפחתה. בטירונות היתה אהודה בקרב חברותיה". חברתה, שלומית טבק, כתבה לזכרה: "המצבה היא דוממת, היא לא מספרת על הנדיבות שבך. היא גם לא מספרת על החיוך שלך". הוריה תרמו ספרים לזכרה לבית-כנסת, ואף הקימו פינת "חתן-וכלה".
