אליהו, אורי

אורי, בן שמחה וגריב, נולד ביום ב' באדר ב' תשי"ד (7.3.1954), בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "שילה" ואחרי-כן סיים, בשנת 1971, את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" בחדרה, במגמה של מסגרות-מכנית וחרטות. הוא היה תלמיד שקדן וטוב ותמיד סייע לחבריו. אדיב ומנומס היה, שקט ונחבא אל הכלים, ובשיעורים המעשיים, הייתה גישתו רצינית ביותר. הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד בגבעת אולגה ולימים היה רכז הספורט בקן, שכן עיקר תחביבו היה כדורסל. במסיבות היה הרוח החיה, והשרה בהן שמחה ושובבות. בשל יושר לבו וערכיו המוסריים היה לשופט ולמתווך בין חבריו בתנועה, בכל חילוקי הדעות שנתגלעו ביניהם. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, דואג לבני משפחתו ועוזר להם ככל שיכול. בשלוות הנפש שבו ידע לסייע להם להתגבר על כל בעיה שנתעוררה. אורי עבד במפעלי הנייר בחדרה, היה עובד מצטיין, והגיע להישגים גבוהים מאוד. מנהלי העבודה והעובדים כאחד שיבחוהו תמיד על חריצותו, על עבודתו המדויקת, על הידע המקצועי הרב ועל יעילותו. אורי גויס לצה"ל באחד במאי 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, בקורס מ"כים-חי"ר ובקורס למש"קי-תול"ר, היה למש"ק ג'יפ תול"ר, תפקיד שעליו הייתה גאוותו. הוא היה חייל מסור, בעל כושר גופני מצוין וממושמע למופת, ועל אלה הוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא קיווה שיוכל, לאחר השחרור מהשירות הסדיר, להיות קצין ביטחון במטוסי חברת התעופה "אל על", שכן המתח, כך אמר, הוא התבלין שבחיים, וממנו יוכל ליהנות בתפקיד מעין זה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפל במלחמת יום-הכיפורים בחזית הדרום. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מפקדו מעיד עליו, שהיה עמוד התווך של מחלקת ג'יפי התול"ר, בעל סבלנות רבה, בעל הבנה בנפש האדם, סמל למיזוג התכונות העושות את האדם לחייל ולרע מסור וטוב לחבריו ולמפקדיו. הוא היה חייל שעוד נכון לו עתיד של מפקד, בזכות הביצוע הקפדני והמעולה של כל משימה שהוטלה עליו ובזכות כושרו המקצועי ויכולתו הגופנית. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו ומכתבים שכתב.