אליאש, חיים

בן רבקה ושלמה. נולד ביום כ"ו בטבת תשכ"ה (31.12.1964) ברמת גן. היה בן זקונים להוריו ואח צעיר לשתי אחיותיו הבוגרות. חיים למד בבתי-הספר היסודיים 'עתיד' ו'הלל'. הוא ביקש להמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-ספר מקצועי, כי רצה להתמחות באדריכלות. לפיכך עבר חיים ללמוד בגבעתיים, בבית-הספר 'אורט טכניקום'. אף שלא השקיע מאמצים מרובים בלימודיו, הוא הגיע בהם להישגים טובים מאוד. חיים גילה נטייה למקצועות הריאליים, והצטיין בהם במיוחד. את שעות הפנאי שלו הקדיש לעזרה לזולת: התנדב לסייע לנכי צה"ל ב'בית הלוחם', עזר לחבריו שהתקשו בלימוד מתימטיקה ופעל בתנועת 'מנוער לנוער'. חיים לא משך ידו גם מעיסוק בספורט. הוא אהד כדורסל, ובעת שירותו בצבא אף טרח לנסוע לאירופה, לעודד את קבוצת 'מכבי' במשחקי גמר אליפות אירופה. באופן פעיל עסק חיים בטניס וניצל כל הזדמנות לשחק. חיים גויס לצה"ל באוגוסט 1983. הוא זומן לקורס חובלים, אולם במהלך הגיבוש החליט שהים אינו מתאים לו. חיים רצה להעניק את המיטב שבו לצה"ל ולהצליח בשירותו ככל שיוכל. הוא שאף להיות קצין, ובחר בחיל התותחנים. ואמנם רצונו התמלא. את הטירונות סיים חיים כחניך מצטיין, ובסיומה נשלח – על-פי בקשתו – לגדוד תותחנים ברמת הגולן. הוא השתתף בקורס תותחנים, וגם אותו סיים בהצטיינות. עקב כך נשלח חיים לקורס מפקדים, וכהרגלו – סיימו בהצטיינות, קיבל דרגת סמל ונשלח שוב לקורס, הפעם קצינים. לאחר ההשלמה החילית חזר חיים כקצין ליחידת התותחנים שבה החל את שירותו כטוראי. בגדוד מילא חיים תפקידים רבים ומגוונים: קצין שלישי בסוללה קצין עמדת תותחים ומפקד סוללה. הגדוד היה לו בית שני. הוא השתלם בקורס מ"פ, ולאחר שסיים את תפקידיו בגדוד הוצב בבית-הספר לתותחנות שדה, ושימש בו כסגן מפקד ענף מפקדים. זה תפקיד קשה ותובעני, ובאופן שמילא אותו התגלה חיים כקצין וכאדם שקורץ מחומר מיוחד. מפקדיו העריכוהו כ"קצין מצוין, יעיל, אינטליגנטי, בעל רמת תפקוד גבוהה, המבצע עבודת מטה מצוינת, אחראי ומסור." בבית-הספר לתותחנות טיפל חיים בכל בעיה, קטנה כגדולה, והשקיע את נשמתו בחיילים. חיים התלבט קשות אם להמשיך ולשרת בצבא, ובאוגוסט 1986 החליט לחתום על שירות קבע. אחר-כך מונה לתפקיד קצין אג"ם תותחנים בפיקוד צפון, וכאן – כדברי מפקדו – דרך כוכבו. כתב מפקדו לאחר מותו: "אף שלא היה בוגר המכללה לפיקוד ומטה, הפליא חיים ביכולתו. הוא שלט בכל פגז, בכל שעת מנוע, בכל יום מילואים, בכל תעסוקה קרבית או אימון. לא היה נתון שחמק מעיניו הבוחנות. לא היתה פנייה, משאלה או בקשה של מישהו מגורמי הארטילריה בפיקוד הצפון שלא נענתה מיד ותמיד בחיוב. שליטתו בנתונים היתה מושלמת… הוא השיג כל שרצה בזכות אמינותו, מקצועיותו, פשטות דרכיו ונוהל הליכותיו." בסוף שנת 1989, הוא החל לחוש בכאבים, והתברר שלקה במחלה ממארת. מצבו הדרדר, ובמשך 17 חודשים ניהל מאבק אמיץ ואופטימי במחלתו. בבוקר יום שבת, ביום ראשון של פסח, ט"ו בניסן תשנ"א (30.3.1991) נפל בעת שירותו כשנפטר ממחלתו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. בן עשרים-ושש היה חיים במותו. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות – מאירה ואורנה.