אליאל, ראובן

בן דויד ורחל. נולד ביום כ"ז במרחשון תרצ"ו (23.11.1935) בקהיר, בירת-מצרים. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי. חלש היה בהיוולדו, אך התפתח והתחזק ובמשך הזמן היה לעלם גבה-קומה, יפה-גוף ועז-נפש. עלה לארץ עם הוריו בשנת 1949 והוא אז בן י"ד. נאלץ להפסיק את לימודיו והתחיל בעבודה למען משפחתו הגדולה. השתלם בטכניון העברי בחיפה, למד את מקצוע המסגרות והתחיל לעבוד ב"אשד". השתייך ל"הנוער העובד". גילה נטיות לציור, לפיסול, לשירה ולריקוד. שאיפתו היתה לצאת לקרב-נקמה באויב ומרוב אהבתו למולדת היה מוכן לכל ולא חת מפני כל סכנה. אף כי חובת-הגיוס לא חלה עליו עדיין מפאת גילו נכנס בכל זאת למערכות-צה"ל באוקטובר 1953, לפני שמלאו לו שמונה-עשרה. עבר קורס-סיירים בהצטיינות. כשנעשה נסיון על-ידי חברתו להעביר אותו לסדנה בקרבת-ביתו צחק ואמר: "אני חייל בצה"ל וחייב להגן על מולדתי. אם כל חייל יתחמק מי יעמוד על משמרתו?" לאחר-מכן עבר קורס-חבלנים. הוא אהוב על מפקדיו וחביב על כל חבריו בשל מסירותו, התלהבותו וצניעותו. בראש-השנה היה בבית ובהיפרדו הודיע, כי הוא יוצא למלא שליחות חשובה בריחוק מקום. הוא אמנם קיווה לבקר בבית בחג-הסוכות אך בחול-המועד הגיע למשפחה הידיעה על נפלו; ביום ט"ז בתשרי תשט"ו (13.10.1954), בשעת מילוי תפקידו כחבלן בנגב, מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.