בן יוסף וגניה. נולד ביום כ"ו בטבת תרצ"ג (24.1.1933) בפריס, בירת צרפת, ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1935. בני המשפחה התגוררו בתל אביב ודן גדל והתפתח ולמד בגן ילדים בתל אביב. באפריל 1936 התחילו מאורעות הדמים. התושבים היהודיים היו נתונים לסכנה מתמדת, אך על אף הסכנה, החליטו כמה משפחות אמיצות להתיישב ביקנעם, וביניהן גם משפחת הוריו. בפברואר 1937 נכנסה המשפחה לגור בדירה. כאשר היו הערבים פורעים ביהודים, היו דן ואחיו אורי נאלצים להסתתר ולשכב על הרצפה יחד עם אמם. דן למד בבית הספר היסודי ביקנעם, והמשיך בלימודיו בבית הספר התיכון "חוגים" בחיפה, במגמה ההומניסטית. הוא היה תלמיד טוב, חרוץ ושקדן, בזמנו הפנוי נהג לקרוא ספרים, לצאת לטיולים ברחובות המושבה ולעזור בעבודות הבית. הוא היה שחיין מעולה והיה בין הצולחים הראשונים את הכנרת. בית הוריו היה בית פתוח וחם וכל הבא נתקבל בסבר פנים יפות. תכונה זו ירשו גם הבנים, וחבריו של דן לא היו צריכים להפציר בו כדי שיעזור להם בלימודיהם. הוא היה נותן להם שיעורים פרטיים בביתו, במתמטיקה ובערבית. הוא היה ישר וטוב לב, אך מסוגר בתוך עצמו, עד שלפעמים נדמה היה כי איננו מתעניין בזולת, אבל זה היה רושם חיצוני בלבד. בהיותו בן 15 היה נוהג לעבוד בימות הקיץ ובחופשות בבניין, בעיקר כברזלן, כדי לחסוך מעט כסף, שלא יפול למעמסה על הוריו. בעמדו על פרשת דרכים – גיוס לצה"ל או המשך לימודיו, הוא החליט לבסוף להמשיך בלימודים, במסגרת העתודה האקדמית. כיון שלאביו היתה השפעה מכרעת בחוג המהנדסים, כמחבר ספרים בנושאים הנדסאיים וכמהנדס של משרד השיכון במחוז הצפון, החליט דן להמשיך בדרכו של אביו וללמוד הנדסת בניין. כמי שהיה תלמיד במגמה ההומניסטית היה עליו להשלים חומר רב במקצועות הריאליים ולעמוד בבחינות כניסה לטכניון העברי בחיפה. אולם הוא לא נרתע מקשיים, ניגש לבחינה והצליח. הוא התקבל לעתודה האקדמית בזכות הישגיו בלימודים והחל בלימודיו כסטודנט בטכניון העברי בחיפה. על אף שהיה שקוע בהרצאות, בתרגילים ובמבחנים עבד במשך שנתיים 1952)-1953) בעבודה חלקית ב"סולל בונה" בסניף בחיפה, בחישובי כמויות, תמחירים, בהגשת חשבונות חלקיים וסופיים ובסטטיסטיקה. בשנת 1954 עבד תקופה קצרה בפיקוח על הקמת בנייני מושב בחבל תענך, מטעם הסוכנות היהודית. בשנת 1955 עשה כחודשיים בהולנד, במסגרת חילופי סטודנטים, והשתתף בהקמת גשר קשת מבטון מזויין ודרוך. במשך כל תקופת לימודיו זכר דן כי פרעון שטר יש לו לעתודה – שירות בצה"ל. בשנת 1957 הוא נשא אישה והתחיל להקים את קן משפחתו. הוא היה אב מסור לילדיו והיה נוהג לענות על כל שאלותיהם בסבלנות רבה. את זמנו החופשי המועט הקדיש רק להם. הוא גויס לצה"ל בשנת 1956 והיה חייל מצויין, קצין מעולה, חבר למופת, ואהוד על כל מפקדיו ופקודיו. לאחר סיום שירות חובה, הוא חתם לשירות קבע. שנה ומחצה שימש מפקד מחלקה בגדוד של חיל ההנדסה ועסק בביצוע עבודות הנדסה צבאית. לאחר מכן עסק בתכנון מבנים, היה מהנדס יחידת בינוי אזורית, פיקח על עבודות קבלנים ועל עבודות בינוי מגוונות אחרות. לאחר שסיים את לימודיו בטכניון, בשנת 1959, עסק בתכנון מבנים מכל הסוגים, כולל הכנת חומר למכרזים. בשנת 1960 נשלח מטעם משרד הביטחון לצרפת, בתפקיד הנדסי, למשך שישה חודשים. לאחר מכן עבד בחברה לתכנון מבנים דרוכים יצוקים ומבנים טרומיים, ב"סולל בונה" (סניף חיפה), במשרד השיכון ולבסוף עבד במשך שלוש שנים כמהנדס במשרד הביטחון, באגף בינוי ונכסים בצפון. בשבוע הראשון של יולי 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. כעבור ארבעה ימים נפצע באיזור ירדנה בשעת מילוי תפקידו, בעלותו על מוקש. ביום י"ח באב תשכ"ט (2.8.1969), כשלושה שבועות אחרי שנפצע, מת מפצעיו. הניח אישה ושלושה ילדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "עד תום".
