אלט, מנחם

בן קאטי ובצלאל, נולד ביום י"ז באדר תר"ץ (17.3.1930) בעיר שופרון, הונגריה. גדל אצל סבתו בקוברסדורף אשר בבורגנלנד. בימי מלחמת-העולם השנייה היה בבודפשט ולמד בבית-ספר עממי. עם גבור הרדיפות נגד היהודים הוחבא על-ידי אישה נוצריה בעליית-גג וכך עבר את תקופת האימים. עם השחרור מצא את הדרך לתנועה הציונית, והצטרף ל"דרור הבונים". לאחר שעברה ההכשרה לגרמניה הפליג לארץ באונייה "נגבה" בעלייה ב' וגורש לקפריסין. אחר-כך הגיע לארץ באונייה הראשונה שיצאה את קפריסין (1947). באמצע חודש דצמבר 1947 התגייס והמשיך אחר גיוסו בהשתלמות מקצועית (למד את מלאכת הקונדיטור). אחר-כך נקרא שוב לאימונים. אחרי שבועיים של אימונים בשרונה נשלח עם הפלוגה הדתית לקרב. היה איש שקט ונחבא אל הכלים, אך סוער מבפנים. הוא אהב את הארץ אהבה עזה ולא נרתע מכל סכנה. מנחם מילא את תפקידיו באמונה ובמסירות ובקרבות נתגלה כחייל מצוין וזכה בהערכת חבריו. ביום 18.3.1948 הוטס לגוש עציון, ונטל חלק בהגנה על הגוש. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) ערך הלגיון, עם כוחות גדולים של ערבים מקומיים, התקפה נוספת על כפר עציון, לאחר שביום הקודם הצליחו לבתר את הגוש לשניים. שריוני הלגיון פרצו לכפר עציון ובעקבותיהם המון ערבי והם הצליחו לכבוש את הכפר. בקרב זה נפל, יחד עם מגויסים רבים אחרים שלא מאנשי המקום. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949), הובא למנוחת-עולמים עם שאר חללי גוש עציון בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.