אלטשולר, בת-שבע (דינה)

בת מוסיה ויהודה, נצר למשפחת רבנים בליטא. נולדה ביום י"ח בתשרי תרפ"ט (2.10.1928) בתל-אביב. אחרי שגמרה בהצטיינות את הגימנסיה "השכלה" החלה ללמוד משפטים, אהבה ספרות יפה והרבתה לחבר שירים. חלק מפרי עטה נדפס בעיתונות בעודה בת 17, כגון "צפיה" – ב"דבר", "שתי טרצינות" – ב"הארץ" ועוד. למדה עזרה ראשונה והיתה פעילה במחתרת לח"י שלחמה נגד הבריטים. כינויה במחתרת היה "דינה". במלחמת-העצמאות התגייסה לצבא הגנה לישראל. התאמנה בימאות בקיסריה, הועברה לגדוד משוריינים וסיימה בהצלחה קורס חובשות מחלקתיות. אחרי תום ההפוגה הראשונה השתתפה כחובשת בקרבות מבצע "דני". במסירות-נפש הגישה עזרה ראשונה לפצועים בתוך סערת הקרב, ותוך כדי כך חיברה שיר לזכר מפקד מחלקה שנפגע ולא עלה בידה להציל את חייו. עם יחידתה השתתפה בכיבוש יהודיה, שדה-התעופה לוד ובית- נבאלה וסירבה לעזוב את מקומה כשהגיעה השעה להחליפה. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בהיותה ליד שיירת משורינים שחדרה לכפר דיר-טריף, נפל פגז לתוך הזחל"ם שנסעה בו ושני רסיסים פגעו בראשה ושמו קץ לחייה. בת-שבע הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר סבא. אחרי מותה נדפסו כמה משיריה בעיתונים צבאיים ואזרחיים, ובהוצאת מחברות לספרות (תל-אביב, תש"ט) יצאו שיריה בספר קטן בשם "יום ירוק". קטע אחד משיריה מסדרת "לטרון" מציין את דרך כתיבתה הרגישה: "…ושחור-רובים פעור, מבריח / ענן בשחק מצטחק, / לוהט ברשע, בזדון מבליח. / אך אמונה על כל ניתזת, / ומתנגנת כסימפונית- אדירים, / היא תנוגן עד תושב המולדת, / היא תנוגן ותחי למאזינים." ארבע השורות האחרונות נחרתו על מצבת קברה