אלטמן, אדם
אדם, בן יהודית וזאב, נולד ביום ט' באייר תשי"ג (24.4.1953), בקיבוץ גת. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית הספר התיכון בקיבוצו. אדם היה ילד בעל דמיון פורה ועשיר וניחן בגישה טכנית ובידיים רגישות. מגיל רך נתגלתה בו נטייה למוסיקה. הוא אהב לשיר ואהב להאזין לשירים. בכיתה היה מרבה להתעניין ולשאול שאלות והיה תמיד ראש המתווכחים. הוא הצטיין בלימוד שפות ובתחומי המכניקה והחשמל. אדם נודע בין חבריו כבעל אופי נעים, אופטימי וכמי שמתיידד בקלות. אדם גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 וביקש להתקבל לקורס-טיס. הוא ידע את הקשיים העתידים לעמוד בפניו והיה נכון לכל. כאשר נאלץ לוותר על חלומו להיות טייס לא התייאש. "לא נורא", אמר "אם לא בחיל האוויר – אמצא לי מקום בחיל אחר". אדם עבר לחיל השריון ולאחר שסיים טירונות השתלם בקורס מ"כים ולבסוף הגיע לקורס קצינים. אדם אהב את החיים בצבא והתחבב מאוד על חבריו ליחידה. הוא היה חייל רציני ושקט, מלא ביטחון ביכולתו ואופטימי לגבי העתיד. בתקופת שירותו שמר על קשר עם משפחתו, הרבה לבקר בבית והקפיד לטלפן, מעולם לא התלונן על הקשיים באימונים ובחיי הצבא ונהג לספר להוריו כי הוא מאושר ושמח בחלקו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח אדם, במסגרת השריון לאזור התעלה. יחידתו לחמה שם ברציפות עד לכניסת הפסקת האש. ביום כ"ו תשרי תשל"ד (22.10.1973), הוטל על יחידתו לבצע משימה באזור פאיד. בקרב שהתחולל פגע פגז בטנק של אדם, והוא נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ משמר-הנגב. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-משנה ועל פעולותיו במלחמה הוענק לו עיטור המופת. וזה תיאור המעשה כמפורט בתעודת העיטור: "צוער אדם אלטמן ז"ל שירת בגדוד כטען-קשר. ב-20 לאוקטובר 1973 נכנס הגדוד למארב נ"ט. בפעולות החילוץ של הכוח, בלט צוער אדם אלטמן ז"ל בעוז רוחו ובתושייתו, הוא פינה פצועים ועזר ככל שיכול, וכל זאת תחת אש עזה, כשהוא הולך ברגל וללא פקודה מפורשת לכך. ב-22 באוקטובר 1973 נהרג בקרבות בג'בל ג'ניפה. באומץ לבו, בהתנדבותו ובתושייתו שימש מופת לכל". במכתב תנחומים אל המשפחה השכולה כתב מפקדו: "בעת קרב נתגלה אדם כחייל שקט ושליו המבצע את המוטל עליו ואף למעלה מזה. תמיד היה ראשון בחילוץ נפגעים תחת אש. נזכור אותו כולנו, על יכולתו כשריונאי מעולה ועל קור רוחו בעת קרב".
