אלטמן, אברהם (אבי)

בן חנה ויהושע, נולד בשנת 1918 בריישה שבפולין. תחילה למד ב"חדר" ואחר-כך בבית-ספר רגיל. משגדל, הביע את רצונו להיות פועל, בניגוד לרצון אביו שיתמיד בלימודיו העיוניים. ואמנם למד סתתות ועבד כפועל מקצועי בבניין גשרים ומפעלי-אבן. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נשלח על-ידי אביו לשטח הכיבוש הרוסי. אך מיד חזר משם, מדאגתו להוריו שבגיטו. אף כי הוכרח לעבוד בבית-חרושת לנשק של הגרמנים, סעד את הוריו והחביאם עד מותם. אחרי הכיבוש הרוסי שם פניו לארץ-ישראל. במשך שנתיים עבר את רומניה, איטליה וקפריסין ובא לארץ בשלהי קיץ 1947. אברהם התערה בה כאחד הוותיקים, היה גבר רחב-כתפיים ויודע את דרכו. הוא חשב למצוא את עתידו בתל-עמל, שבו ישבה אחותו הגדולה ממנו, אך תחילה עבד זמנית כפועל בחיפה ואחר-כך בתל-אביב. בפברואר 1948 התגייס למלחמת-העצמאות. את האימונים הצבאיים עבר במחנה-אימונים בנען, ולאחר-מכן שירת בחטיבת ירושלים, בגדוד "בית-חורון", והיה בין הפורצים לעיר העתיקה. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), נפל בקרב לבלימת הלגיון באזור מוצררה בירושלים כאשר זחל להחליף את חברו הפצוע שליד מכונת-היריה. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ט באלול תש"י (11.9.1950), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-עמל.