אלטמן, אבי

בנם בכורם של הילדה ורודולף, נולד ביום כ"ב בתשרי תרפ"ד (2.10.1923) בווינה, בירת אוסטריה. הוא למד בבית-ספר תיכון אבל עם פלישת הנאצים לאוסטריה נתערער מצבה הכלכלי של המשפחה, אבי נאלץ להפסיק את לימודיו ולבוא לעזרת הבית בעבודתו כשוליה לחייט. באותו זמן הצטרף ל"מכבי הצעיר" ובאמצעות התנועה נשלח בשנת 1940 לדנמרק, להכשרה חלוצית. אבי עבד אצל איכר מבוקר עד שעה מאוחרת בערב, היה עליז וזריז ונודע כחבר טוב וישר. באביב 1941 הגיע לארץ עם חברי ההכשרה. למראה חיפה והמפרץ מראש הנקרה קרא: "כל כך צר המקום!" אך הוא חשב מיד כי אם הארץ כה קטנה, יש להרחיבה, שלא תמנע מאיתנו את הרגשת החירות הנכספת. הקבוצה הופנתה לכפר הנוער בן-שמן. אבי היה תלמיד חרוץ ועובד טוב ואחראי ונחשב לעמוד-התווך בחברה. הוא נשתחרר מעט מלחץ העבר, וביטחונו העצמי גבר, אך כאשר הגיעו הידיעות על רדיפת היהודים בגולה ואבדן משפחתו הוא נעשה סגור ורגיש. הוא ניסה להשתחרר מסבלו על-ידי כתיבה, ושקע בה ימים ושבועות. דבריו נסבו בעיקר על נושא רדיפת היהודים וכניעת האדם לשלטון המדכא מחד גיסא ועל שחרור העם והקמת עולם חופשי המקנה שיווי זכויות ומולדת לעמנו הנרדף מאידך גיסא. בחנוכה תש"ד רשם ביומנו: "אנחנו אוהבי שלום ושקט, אך נהיה קנאים כשירצו לגזול מידינו את ערובת הנשק. לא יזיזונו חיים! ועתה הגיעה העת לקיום השבועה. כלום אין זה פרדוקס לכאורה? העם השונא מלחמה ינצח בה באשר אינו רוצה לחדול מהיות עם!" משסיים את לימודיו בבן-שמן עבר עם מניין חברים להכשרה בכפר החורש והשתלם במקצוע המטעים. בטבעו החקרני, הדורש פתרונות לבעיות והוויות התלבט בחברה החדשה. בסוף שנת 1944 הצטרף עם חבריו לקבוצה ששימשה אחר-כך יסוד לקבוצת גזר, נשא אישה וקיוה למצוא בחוג המשפחה את האושר והסיפוק שלא השיג במסגרת החברה הגדולה. כשעברה הקבוצה למקום התיישבותה הקבוע בגזר היה מלא שמחה, שהנה ישתתף ביצירת המשק. החלטת עצרת האו"ם מילאה אותו התלהבות עד כדי כך שהיה נכון למסור את חייו למען שחרור הארץ, ולמען לא יידע עמו רדיפות. באותו זמן, עם כל צערו על כך, נאלץ מסיבות פרטיות לעזוב את גזר, אך המשיך לעקוב אחרי המתרחש בקבוצה. הוא חלם לחזור לשם עם האפשרות הראשונה. ואמנם ארבעה ימים לפני נפילתו חזר לגזר. הוא חזר כאדם חדש העומד ברשות עצמו. "חושל", כדבריו, "לפלדה". בגילוי ידידות עמוקה ואמיתית מצא גמול על כל אשר סבל בחודשים האחרונים, רצה לבסס את חייו בקבוצתו על יסוד איתן יותר, ובכל נימי נפשו האמין בניצחון. גזר שכנה בסמוך לכביש רמלה-לטרון, וכוחות הלגיון באזור ראו בה איום וביקשו לכובשה לקראת ההפוגה המתקרבת. ביום ג' בסיוון (10.6.1948) לקראת צהריים התארגן כוח האויב, שמנה פלוגת לגיון, כוחות בלתי סדירים ושריוניות ותקף את הקיבוץ. אש האויב הכבדה הרסה את עמדות המגן ושיתקה כל אפשרות של התנגדות מאורגנת. האויב הצליח לפרוץ למשק ולכבוש אותו. בקרב זה נפל. "אל תדאגי," כתב לרעייתו בימי הקרבות, "כל הקשה מאחורינו. עלינו לגמור את שהתחלנו וזכינו וניצחנו!" אבי נפל הובא למנוחות בגזר. השאיר אישה וילד.