אילן, בן מרים וישראל, נולד ביום י' באב ת"ש (13.8.1940) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "אחד העם" בתל-אביב ובבית-הספר היסודי "תל-נורדוי" בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב, במגמה כלכלית. אילן, דור שביעי בארץ מצד אמו, היה ילד ערני ונמרץ. חבריו למשחק היו תמיד ילדים גדולים ממנו, שכן בהם מצא עניין יותר מאשר בבני-גילו. ספרים קסמו לו מאז ומתמיד, ועוד לפני שידע לקרוא, היה יושב ומעלעל בדפיהם. אילן לא היה מקדיש זמן רב ללימודים. כיוון שהיה נער מוכשר, סיים את לימודיו היסודיים ללא קשיים ואת בחינות הבגרות עבר בציונים טובים. אילן היה חבר בתנועת "הצופים", שבט "צופי דיזנגוף" בתל-אביב, ובתקופת לימודיו בתיכון היה חבר "התנועה המאוחדת", קן ארלוזורוב בתל-אביב. הוא אהב לבלות הרבה עם חבריו על שפת הים, בטיולים ובמסיבות, והיה הרוח החיה בחבורה. כשהיה בן 17 ערך עם אחיו טיול באיטליה, בצרפת ובאנגליה, שנמשך חודש ימים וכולו על טהרת ה"טרמפים". לאילן הייתה גישה לאנשים וכושר מיוחד להתקרב לבני-אדם ולהתקשר אליהם. הוא היה איש-שיחה נעים, ידע למצוא שפה משותפת עם כל אדם, ובמלה טובה, בחיוך חביב היה מצליח לפלס לו נתיב אל לב בן-שיחו, מיד בפגישה הראשונה. אילן היה טוב-לב ומוכן תמיד לעזור. הוא היה שמח, הרבה להתלוצץ, ולדברי חברו, תמיד שררה אווירה של שמחה ובדיחות-הדעת במחיצתו. הוא היה חבר נאמן ומסור וביתו היה מקום מפגש לחבריו. אילן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1958 והוצב לחיל הקשר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס אלחוטנים, הוצב כאלחוטן בסיירת של יחידת המיעוטים בדרום הארץ. הוא השתתף עמה בסיורים לאורך גבול הירדן, באזור הר חברון ובערבה ויצא עמה למארבים נגד מסתננים. הוא היה גאה ביחידה ושמר על סמלה שנים רבות. בגלל מצב בריאותו של אביו, נאלץ אילן לבקש העברה לקרבת הבית והוא הועבר ליחידת האזנה אלחוטית. כעבור זמן עבר קורס מש"קי-קשר והשתלמות מש"קי אלחוט. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא אחראי, מסור וממושמע. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כאלחוטן בגדוד שריון. במלחמת ששת הימים השתתף אילן בקרבות ברמת-הגולן ובכיבוש אזור קונייטרה, כקשר ביחידת שריון. לאחר השחרור, החל אילן ללמוד סוציולוגיה ומדעי-המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנה השנייה ללימודיו, עבר ללמוד בשלוחת האוניברסיטה בתל-אביב, שכן, כך יכול היה לעבוד ביום וללמוד בערב. הוא עבד כסוכן של חברות שונות, וזמן-מה אחרי שסיים את לימודי התואר הראשון, המשיך ללמוד לתואר שני (מנהל עסקים) אך לא סיים את לימודיו. אילן היה איש משפחה מובהק, הוא היה בן נאמן ואוהב להוריו ובעל ואב מסור בלב ונפש לאשתו ולילדיו. בשנת 1969 נסע עם אשתו, לטיול קצר בקפריסין, לראות את מחנה-הפליטים שבו נולדה. בשבע השנים האחרונות לחייו עבד אילן בחברת "פזכים" בתל-אביב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא אילן ליחידתו והשתתף עמה כאלחוטן בקרבות ברמת-הגולן. ביום כ"א תשרי תשל"ד (17.10.1973), בעת הפגזה באזור תל-פארס, נפגע הזחל"ם שבו נסע והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן, בת, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אילן היה אהוב על כל חבריו לצוות ולמחלקה. הוא גילה מסירות ואומץ-לב בעת הלחימה". בית הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב הוציא לאור חוברת "לזכרם", לזכר חלליו במלחמת יום-הכיפורים, ובה גם דברים על אילן; משפחתו נטעה לזכרו חורשה ביער בקוע של הקרן-הקיימת-לישראל, ליד צומת נחשון בפרוזדור ירושלים.
