אלטבאור, אברהם (“אבי”)

בן יחיאל ומרים. נולד ביום כ"א באדר (4.3.1937) במגדיאל. משפחתו חקלאית (הוריו מיושבי מגדיאל ארבעים שנה ויותר), ואברהם ינק מילדותו ערכים ששימשו נר לרגליו במשך כל ימי חייו. כאשר סיים את לימודיו בבית הספר היסודי במגדיאל יצא לקיבוץ שדות ים ושם נקלט יפה בחברת הנוער ומצא כר נרחב למרצו ולפעלתנותו. אהבה עזה רחש לארץ ולאדמתה. לא ידע פשרות ואף לא וויתר על עקרונות שניראו לו כצודקים. עליז היה תמיד ומוכן לעשות הכל למען חבריו. תחביבו היה איסוף בולים והיה חבר בשירות הבולאי. בשדות ים שהה עד יום צאתו לצה"ל באוקטובר 1954. השתתף גם במערכת סיני בשנת 1956. כשהחלה המתיחות לפני מלחמת ששת הימים היה מן הראשונים להתגייס. למרות היותו רחוק מביתו בקיבוץ, שהיה בינתיים לפינתו החמה, שמר על קשר מכתבים רצוף וכך הביע את רחשי לבו למשפחתו האהובה. שלושה ימים לפני נפלו הצליח לבלות מספר שעות בחוג משפחתו. ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך מזרחית לביר גפגפה שבלב סיני, כשהזחל"ם שלו נפגע בפגז אויב. הניח אשה, בן ובת. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בראשון לציון. בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו.