בן מרים ומיכאל. נולד במושב שדות מיכה שבעמק האלה, ראה אור עולם ונשם את אוויר הרי ירושלים והשדות בעמקים, ביום י' בתמוז תשל"ח (14.7.1978). בן שני במשפחה בת שישה ילדים. חייו של ניר סבבו במעגל קסום ואוהב, במושב חקלאי, שהוא עולם ומלואו, מחזור חיים שהוא חלק מן הטבע. גם שמו, ניר, לקוח מעולם הטבע ועבודת האדמה, ומשמעו, שדה חרוש שאינו זרוע או נטוע. הבית – גג רעפים אדומים, בחצר – דשא, גינה קטנה, עץ הנותן צלו על פני השטח. עוד בילדותו המוקדמת אהב ניר להשתובב, להשתולל ולעשות דברים בלתי שגרתיים. ניר למד בבית-הספר היסודי "חינוך עצמאי" ובבית-הספר התיכון "פירסט" בבית שמש. ניר בלט בכל מקום ובכל מסגרת – בלימודים, בעבודה ובצבא. היה ילד חברותי ומעורב, ילד חרוץ, שאהב את הקן המשפחתי ובילה שעות רבות עם חבריו, שם היה הרוח החיה והמובילה בכל הפעילויות. קשר אהבה עז ויפה רקם עם קרן, שהיתה לחברתו. ניר היה עלם יפה תואר, בעל חיוך מלהיב וגומות חן כובשות. הוא ניכר בפשטות, בענווה, בכיבוד הזולת ובטוב הלב שכה אפיינו אותו, תכונות שעל פי דרכו, ניסה להצניע. אהב לעזור לכולם ועשה זאת באהבה ובמסירות רבה. בבית, עזר לאמו בעבודות הבית, במושב, עזר בשטיפת בית הכנסת מדי שבוע, וכשהיו אירועים בבית הכנסת עזר בארגונם. אביו כתב עליו: "נגדע העץ באבו, מלא פירות טובים, אהבת רעים, חסד, יושר ונאמנות. לא ידע רע, מעשיו דיברו לפניו, כיבד זקן ונער, קיים 'ואהבת לרעך כמוך' בלב ובנפש, בדמים ובממון בלי הבדל. לא ידע כעס ורוע, היה חרוץ מאוד." ניר התגייס לצה"ל בשלהי נובמבר 1996. הוא החל את שירותו הצבאי במשמר הגבול, אך עקב בעיות רפואיות עבר לחיל התותחנים. ניר שירת בבסיס בשבטה, שם המשיך את שירותו הצבאי כאפסנאי. בצבא היה אחראי ומסור, והיווה דוגמה אישית. הוא בלט בקרב החיילים בחיוכו החם וגם שם אהב לעזור לסובבים אותו בכל עת. מפקד היחידה שבה שירת כתב עליו: "ניר הגיע ליחידה במטרה לעשות את הטוב ביותר. היה חייל ממושמע, עוזר לחבריו, אחראי, שקט ודואג למשפחתו ככל יכולתו." ביום י"ט באדר ב' תשנ"ז (28.3.1997) נפל ניר בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה בתחום המושב. במותו – כמו בחייו – ניחן בשלמות, ביום שישי נולד וביום שישי מסר נשמתו לבורא עולם. ניר הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש. בן תשע עשרה היה במותו. עם לכתו הותיר אחריו הורים, שני אחים – איציק ודוד, שלוש אחיות – זוהר, אתי ומוריה, וחברה – קרן. כניר השדה היה בחייו וכפרח משגשג נקטף בטרם עת. לאחר מותו, כתבו עליו אחיו "איך אפשרי – ניר יקירנו – לשכוח אותך או לנסות להשכיח, כאשר בכל צעד אשר אנחנו עושים מופיעה השאלה מה ניר היה עושה, איך היה נוהג ניר … ומדברים אנחנו בשמך כאילו היית מבקש מאתנו: המשיכו בבניין, המשיכו בהקרבה והמשיכו בעזרה לזולת, ובזכות זאת ארגיש אני במנוחה איפה שאני. והמשיכו אתם בחיים כפי שהייתי אני רוצה לראותכם לו הייתי ביניכם היום. עמדו נא דום וראש הרכינו, היו נא רגעי דומייה, אח יקר הקרבנו, ניר איננו, תמול היה."
