בנם של שולה (שולמית) וגבריאל. נולד ביום כ"א בכסלו תשל"א (19.12.1970) בירושלים, ילד שלישי מבין שמונה אחים ואחיות. גדל והתחנך בשדות מיכה. מכיתה א' ועד ו' למד בבית הספר היסודי "שריגים" במושב שריגים, בית הספר האזורי בחבל עדולם. ירון המשיך את לימודיו מכיתה ז' בבית הספר האזורי הממלכתי-דתי "אבן העזר" במושב נוחם ולמד בו עד כיתה י"ב. ירון היה ילד שובב וסקרן שאהב לחקור. במושב שדות מיכה הוא שבר בילדותו ביצים בלולים רק על מנת לראות כיצד בוקעים מהן האפרוחים. בנעוריו היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", קן "עדולם". כמו כן, היה חניך ומדריך בתנועת המושבים. חיוך היה נסוך על פניו של ירון דרך קבע וביישנותו ניכרה ממבע עיניו. הייתה בו ענווה. הוא היה חברותי, מאושר בחייו וחביב על הבריות. כחלק בלתי נפרד מאישיותו הושיט עזרה בכל עת לכל מי שהכיר וגם למי שלא הכיר. תמיד היה נכון לעזור. ירון היה בחור בעל לב רחב במיוחד. את שמחת החיים שאפיינה אותו, אפשר היה לראות כאשר רקד ושמח בכל האירועים המשפחתיים. בבילויים עם החברים השמחה תמיד שרתה, בין אם שיחקו כדורגל או כדורסל, בין אם טיילו או סתם נהנו ביחד. ירון התגייס לצה"ל ב-28.2.1989, תחילה ליחידה קרבית, כחייל ביחידות השדה. אך מאחר שאימו חלתה והוא רצה לסייע לה ולסעוד אותה, הוא עבר לשרת בבסיס בחיל האוויר. כשירון היה כבן שמונה-עשרה הוא הכיר את ליז (אליס) בת השש-עשרה וחצי. לאחר למעלה משלוש שנות חברות, בהיותו בן עשרים ושתיים, הם נישאו. ליז סיפרה שירון היה החבר הכי טוב שלה וזאת בנוסף להיותו אהוב ונאהב. על כן בסביבתם נהגו כולם לומר ש"ליז וירון הם הדוגמה לזוגיות". מאחר שירון שירת עד שעות הערב המאוחרות, ניצלו השניים כל רגע פנוי לזמן איכות משותף בטיולים ובבילויים. ירון אהב את הטבע ונהנה מאוד לטייל בארץ. הוא טייל בכל הזדמנות עם ליז ועם חבריהם. ירון העריץ את אימו שולה והיה לו קשר מיוחד ואמיץ איתה. כשחלתה בסרטן הוא טיפל בה יותר מכל שמונת ילדיה. לאחר מאבק בן שלוש שנים במחלתה הקשה, נפטרה האם. ירון היה אז כבן שמונה-עשרה ואחיו הצעיר נתנאל היה כבן שנתיים. ירון וליז, חברתו ולימים אשתו, גידלו את נתנאל כבנם. כאיש משפחה בחסד עליון, קשריו עם בני משפחתו היו חזקים, והוא שימש עמוד התווך במשפחתו. לאחר שנולדו לו ילדיו – נאור ושירז – נשאם תמיד בידיו ועל כתפיו. אב חם, אוהב ומשתף היה. בשעות הפנאי אהב ירון, שהתברך בידי זהב, לעסוק בנגרות, ובכלל, הוא היה מוכשר מאוד. בחיל האוויר שירת ביחידת המנהלה. הוא היה נעים הליכות וחרוץ, חייל מצטיין ביחידתו, שאהב לעזור לכל אחד בכל שעה ובכל נושא. כמה חודשים לאחר תום שירותו הסדיר חתם קבע ובכך הלך בדרכי סבו ואביו ששירתו אף הם בצבא קבע. הוא היה אדם בעל מוסר עבודה גבוה שהשקיע בעבודתו, זכה להכרה כחייל מצטיין, והיה אמור להמשיך את שירותו בקבע ביחידה כממונה על גף תזונה. קשריו עם חבריו ליחידה היו מצוינים והוא השתלב היטב בכל מקום שבו נכח. אלוף-משנה אודי זוהר, מפקד היחידה, ספד לו וסיפר: "ירון… עשה את מרבית שירות החובה ביחידה עד לשחרורו. לאחר מספר חודשים החליט להמשיך בדרך סבו ואביו והתגייס לשירות קבע ביחידה. לאורך כל שירותו בלטו בירון מעלותיו הרבות: מקצועי, נאמן לעבודתו ולחבריו, צנוע ונעים הליכות, מוכן תמיד לעזור לזולת, אהוב ואהוד על כולם. זכור תמיד בחיוכו המבויש, כאילו מתנצל על כל המחמאות שהוא מקבל. ירון בלט במיוחד בתעודות ההצטיינות הרבות שקיבל: בשנת 1994 היה נגד מצטיין יחידתי, בשנים 1995 ו-1997 היה נגד מצטיין טייסתי ועוד זכה לתעודות ולמכתבי הערכה רבים בשלבי שירותו השונים. אסון מותו ביום שישי קטע בבת אחת שירות מפואר ומבטיח של נגד מצוין". ב-17 ביולי 1998 תיקן ירון משהו במרפסת ביתו בבית שמש, נפל מהקומה השלישית, נפצע קשות ונפטר בחדר הניתוח בבית החולים. רס"ר (רב-סמל ראשון) ירון אלחרר נפל בעת שירותו הצבאי, ביום כ"ג בתמוז תשנ"ח (17.7.1998). בן עשרים ושמונה היה בנפלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש. הותיר אחריו רעיה – ליז, בן – נאור, בת – שירז, אב – גבריאל, ושבעה אחים ואחיות – רבקה, איתן, מירב, אלי, אייל, הילה ונתנאל. אלפים חלקו לו כבוד וליווהו בדרכו האחרונה, מתוך הערכה ואהבה רבה. לאחר השבעה כתב אבי אבוטבול, אחיה של ליז: "… היום לאחר שבוע ארוך שהכאב גדול מנשוא, אנחנו יודעים יותר ממה שידענו אז, ואנחנו מרגישים יותר ממה שהרגשנו אז. את הטוהר, את הזכּות ואת אצילות הנפש שלך. את אהבתנו לך, כי רבה היא…" ראש אכ"א (אגף כוח אדם), אלוף גדעון שפר, אמר לאחר נפילתו של ירון: "ירון ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות ואהבה. נכון ומסור תמיד. הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו". המשפחה נקטה בפעולות הנצחה שונות: היא תרמה לחידוש בית הכנסת "רבי דוד ומשה" בצפת וירון הונצח באבן הזיכרון; בבית הכנסת בבית שמש, שבו ירון התפלל, קנתה ליז לזכרו מנורת תפילה, פרוכת לתיבה ופרגוד לארון הקודש; בספטמבר 2011 תיערך הילולה לזכרו של סבא רבה של ליז, רבי יעקב הכהן, ההילולה תוקדש לעילוי נשמתו של ירון. הכסף שיתרם באירוע יוקדש לחידוש בית הכנסת ביחידה שבה שירת ירון בחיל האוויר.
