אלחרר, דורון

בן חנה ושרל. נולד ביום ב' בשבט תשכ"ח (1.2.1968) בבאר שבע. בהיותו בן תשע התייתם דורון מאביו. הוא נאבק בכאב היתמות ומצא נחמת-מה כאשר שבה אמו ונישאה לארמונד, שאהבו וגידלו במסירות. בעיני חבריו ומוריו היה דורון סמל התום, היושר והיופי. רגשות אהבה פיעמו בקרבו לטבע, למולדת ולאדם. יפי הטבע שבה את לבו, והוא הרבה לשהות בו. הוא נתן ביטוי חיצוני תמים לאהבתו לארץ-ישראל ולצה"ל כאשר קישט את חדרו בשני דגלי המדינה. ביטוי מעשי יותר נתן כאשר התנדב, בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון, למשמר האזרחי והיה נכון לעזור בכל עת שנקרא, ביום ובלילה. אפילו בעת שירותו הצבאי לא זנח את פעילותו זו, ובחופשות השבת טרח להתייצב על משמרתו עד השעות הקטנות של הלילה. לאורך כל דרכו, במשפחתו, בבית-הספר ובצבא, רכש לו דורון חברים רבים הודות לאישיותו הלבבית והנעימה. דורון למד בבית-הספר היסודי 'צאלים' בבאר שבע ובבית-הספר התיכון-התעשייתי בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), ובפברואר 1988 גויס לצה"ל. הוא שירת ביחידה מובחרת כנהג, במשך שנה אחת ושמונה חודשים. כאשר ביקש לגוון את שירותו הצבאי, מונה לתפקיד תחמושתן. בתפקיד זה, הכרוך בתחזוקת תחמושת היחידה ושמירה עליה, גילה דורון מסירות ואחריות יוצאות דופן. במשך כל שתי שנות שירותו, הוא גילה חריצות, יעילות ונחישות להצליח. ביום ג' בשבט תש"ן (29.1.1990) נפל סמל דורון אלחרר בעת מילוי תפקידו בתאונת נשק. דורון נמצא ירוי בשדה פרחים, ביום אביבי שטוף שמש, לאחר שיצא לפוש קמעה ממשמרתו על מתקן צבאי ברמת הגולן. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו אם, שני אחים – משה ומאיר ואחות – סימה. את זכרו של דורון, אוהב הטבע, הנציחה משפחתו בהקמת חניון הנושא את שמו – "חניון דורון" – ביער להב שבנגב.