אלחרר, אלי-עזר (אליהו)

בנם של דינה וטיארי. אלי-עזר נולד בצרפת ביום כ"א בחשוון תשמ"ג (7.11.1982). ילד שני להוריו, אח של מרדכי, ציפורה, לוי ואלחנן. אֶלִי-עָזַר, שנקרא בחיבה אלי, או אליקו, גדל בעיר מרסיי בדרום-מזרח צרפת והתחנך במוסדות יהודיים בעירו. הוא למד עד כיתה ז' בישיבת "לורודון" ומתחילת לימודיו בלט כתלמיד מצוין, שקט ומתמיד. מהישיבה המשיך לשנתיים בבית הספר "גן עמי" ומשם עבר לתיכון "אורט", בו סיים י"ב כיתות בהצלחה. אלי אהב ללמוד וידע איך להעסיק את עצמו, אך גם אהב להיות בחברת חברים ואלה תמיד ביקשו את חברתו וקרבתו, שכן אהב לצחוק ולהצחיק את כולם. הוא גדל להיות נער אהוב ומקובל, תמיד עוזר לסובביו והכול בחיוך ומתוך כוונה טהורה. אלי התגלה מגיל צעיר כנער פיקח, יצירתי וכישרוני מאוד. הוא גילה סקרנות לגבי כל שראה וחקר את הדברים לעומקם עד שהבין איך כל מוצר עובד, איך כל תופעה מתרחשת. המשפחה מספרת שאלי בורך בידי זהב. לדוגמה, בגיל שמונה הוא קיבל מאביו מארז ענק של של לגו כמתנה לחנוכה, ובעזרת דמיון מפותח בנה מזה אונייה גדולה, מאוד מדויקת ומרשימה. בני המשפחה מוסיפים ומספרים איך, זמן קצר אחרי בר המצווה שלו, אלי ביקש מאביו מדף מהמחסן ומאמו בד בצבע בורדו, ואחרי עבודת ניסור וגזירה קפדנית הכין לסבתו במו ידיו מתנה מהודרת – שני לוחות הברית, בנויים בגימור מפואר ומדויק ומכוסים בפרוכת. בשעות הפנאי אלי הירבה לעסוק בספורט, בעיקר רץ ורכב על אופניים. הוא גם אהב אופנועים, רכש לעצמו אחד (למגינת לב הוריו) ובהיותו בעל ידי זהב למד עד מהרה לפרק את האופנוע, להרכיבו מחדש ולשפר אותו ככל שרצה. על מומחיותו בתיקון אופנועים סיפרו בני המשפחה – לפני גיוסו לצה"ל אלי חיפש עבודה במוסך אופנועים, אך סורב עקב הגיוס הקרוב. בעודו במקום ניסו שני עובדים לתקן תקלה באופנוע ולא הצליחו, ואלי הסביר להם בדיוק מה לעשות. בעל המוסך עמד נפעם מיכולותיו הטכניות של אלי, וכך הוא כמעט התקבל לעבודה. בשנת תשס"א (2001), כשהוא כבן תשע-עשרה, עלה אלי בגפו לישראל ללא בני משפחתו. אלא יחד עם בן דודו והחל ללמוד לימודי אלקטרו-אופטיקה ב"מכון "לב" בירושלים, בית ספר גבוה לטכנולוגיה המשלב עם הלימודים המקצועיים לימודי תורה במתכונת ישיבה. אלי היה ציוני וחדור מוטיבציה. הוא אמנם עלה לישראל כדי ללמוד, אך מבלי להודיע להוריו כבר בתיק העלייה שפתח בסוכנות היהודית ציין את רצונו לשרת כלוחם בצה"ל, ואכן כך היה. ביום 21.3.2002 התגייס אלי לצה"ל. לבקשתו הוא שובץ כלוחם חירמ"כ (חיל רגלים ממוכן). אלי הוכיח את עצמו כחייל מקצועי וממושמע, היה מרוצה מאוד משירותו הקרבי ומפקדיו הביעו שביעות רצון מתפקודו. אלי הקפיד לא לספר להוריו במה כרוך השירות, ובשיחות הטלפון עמם הסתפק באמירת "הכול בסדר" ו"צה"ל זה צה"ל", כדי שלא ידאגו. עם גיוסו אלי הוכר כחייל בודד והתגורר בנתניה. הוא המשיך לשמור על אורח חיים דתי כפי שהורגל מילדותו, הקפיד על התפילות ועל כל המצוות והצליח לשלב בין אורח חייו לאופי השירות הקשה. טוראי אלי-עזר אלחרר נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"א בתשרי תשס"ג (17.9.2002). בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים. משפחתו של אלי עלתה לישראל אחרי נפילתו, כדי לחיות כאן בהתאם לרוחו ולדרכו. המשפחה תרמה ספר תורה לזכר אלי לבית הכנסת "נווה אשר" ברמת בית שמש.