בנם הבכור של בדר ונורי, הבכור מבין עשרה ילדים. נולד ביום 10.8.1984 בעיר הבדואית רהט למשפחה גדולה ומפוארת שרוב בניה משרתים בזרועות הביטחון. טארק גדל בחיק משפחה אוהבת וחווה ילדות שמחה ומאושרת. "סעיד" כינו אותו קרובי המשפחה, ובעיקר סבו וסבתו, ולפיכך זכה גם אביו לכינוי "אבו סעיד". היחסים בין כל בני המשפחה היו טובים וחמים, אך קשר מיוחד היה לטארק עם אחיו מחמד, הצעיר ממנו בשנתיים. השניים הרבו לבלות יחד, והכול חשבו כי הם תאומים. את חינוכו קנה טארק בבתי ספר שונים ברהט, וסיים את לימודיו בהצלחה, עם תעודת בגרות מלאה. הוא היה פעיל ומעורב במתנ"ס שבעירו, אהב לשחק כדורגל, וגילה עניין מיוחד באמנויות לחימה. אביו, שאימן אותו בקרטה, הבחין בכישרונו ועודד אותו להתמיד בתחום. טארק היה אדם פתוח וסקרן, וניצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכו כדי ללמוד ולהעשיר את ידיעותיו. "בחור מבריק ופיקח," נאמר עליו, "מוכשר וילד טוב." כיאה לבן בכור במשפחה בדואית, היה טארק בוגר לגילו ואחראי, ונהג להתלוות לאביו בעבודתו ולסייע לו. חברים מספרים על טארק כי היה אדם אופטימי, חדור שמחת חיים, חברותי ומאיר פנים. טארק אהב מאוד מפגשים חברתיים והיה יוצר קשרים חדשים בקלות רבה. עזרה לזולת הייתה אחד הערכים שעליהם התחנך, והוא תמיד נחלץ לעזרת האחר, בין שהתבקש והן מיוזמתו. "תמיד אפשר היה לסמוך עליו," העידו החברים. כמיטב המסורת המשפחתית ובעידוד אביו החליט גם טארק להתגייס לצה"ל ולהרים את תרומתו למען הגנת עמו ומדינתו. "הוא ביקש להיות קרבי ולעשות את המסלול של לוחם בגדוד הסיור המדברי," סיפר אחד ממכריו, קצין בדואי שסייע לטארק בהליך גיוסו. ואכן, עם גיוסו, ב-3.9.2003, הצטרף טארק לגדוד הסיור המדברי. לאחר טירונות קרבית המשיך לאימון המתקדם, ובסיומו נשלח לשרת במוצב JVT שברפיח. מפקדיו מעידים שהיה חייל מסור, כי ביצע את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר וכי התנדב ברצון לכל משימה. טארק היה מחושב ושקול, ותמיד חשב צעד אחד קדימה. הוא מיעט לדבר על שירותו כדי לחסוך מאמו את הדאגה, ומתוך התחשבות בסביבתו הקרובה נמנע מלהיכנס לעיר בלבוש צבאי. שנה וארבעה חודשים הספיק טארק לשרת בצה"ל. הוא תכנן להתחתן ולהקים משפחה, אך לא זכה להגשים את חלומותיו. ביום 12.12.2004 נפל טארק בקרב ברצועת עזה במתקפה קטלנית ומתוזמנת היטב של ארגוני הטרור הפלסטיניים. טארק נהרג מפיצוץ מטען רב עוצמה שהוטמן במנהרה שנחפרה מתחת למוצב. כטונה של חומר נפץ הוטמנו במנהרת התופת, ולחיילים שבמוצב לא נותר כל סיכוי. מיד לאחר הפיצוץ הסתערו על המוצב שני מחבלים שארבו בסמוך. אחד מהם ירה על החיילים, ואלה השיבו אש והרגו אותו. כוחות גדולים בסיוע מסוקי קרב של חיל האוויר הוזעקו למקום, אלא שאז הופעלו מטעני חבלה על הכוחות, ונפתחה עליהם אש מסיבית מכמה כיוונים. רק לאחר שעה ארוכה הצליחו כוחות צה"ל לחלץ את הנפגעים. בהתקפה המשולבת במוצב JVT נהרגו חמישה חיילים, ועוד שישה נפצעו. עם טארק נפלו חבריו לגדוד הסיור סמל חוסיין אבו-לייל, סמל עארף אזברגה, סמל סעיד גהגא וסמל אדהם שחאדה. לוחמים שהיו עדים לאירוע תיארו את ממדי האסון. סגן אלוף בבי בן-איטח, מפקד גדוד הסיור המדברי, תיאר את שראו עיניו: "מוצב ההגנה קרס לנו. זה היה מחזה ממש קשה – דם, ציוד אישי שנזרק בכל מקום". והוסיף אחד הלוחמים: "המראה היה מזעזע. הרס מוחלט. המבנים וכל מה שהיה שם – פשוט נמחקו. הכול עלה בלהבות." לאחר נפילתו הועלה טארק לדרגת סמל. אלפים ליוו אותו למנוחת עולמים בבית העלמין שברהט. טארק הותיר אחריו הורים ושישה-עשר אחים ואחיות, ובהם אח שהתגייס לגדוד הסיור רק ארבעה חודשים קודם לכן. חודשים ספורים לאחר מותו נולד לטארק אח נוסף. בעיזבונו של טארק נמצאו מכתבים אישיים שכתב. רבים מהם היו מיועדים לאביו, וביטאו את התמיכה שביקש טארק להעניק לו בעת תקופות קשות שעבר. הצילומים הרבים שנותרו בין חפציו של טארק מתעדים את הרגעים היפים שחווה עם חבריו, ואת התקווה לעתיד מבטיח, שהייתה ואיננה.
