אלוש, שמעון (“סימון”)

בן פרץ ואביבה. נולד ביום כ"ח בכסלו תשי"ג (16.12.1952) בעיר סיליאנה שבטוניס. כשהיה בן חמש עלה ארצה עם משפחתו שהשתקעה בבאר שבע, שם למד בבית הספר היסודי-דתי "רמב"ם". הוא הצטיין בלימודיו, בשקדנותו ובדייקנותו ומוריו, שהעריכוהו מאוד, העניקו לו פעמים אחדות את התעודה המוענקת לבחירי התלמידים – תעודת "השקדן והדייקן". הוא המשיך ללמוד בבית הספר התיכון הדתי המקיף בבאר-שבע, אך לאחר שנה החליט כי רצונו להתקרב יותר אל מקור הקדושה והדעת ועבר ללמוד בישיבת "בני עקיבא" בעיר. גם כאן היה מטובי התלמידים והצטיין בלימודים ובהתנהגותו ומוריו שיבחו וקילסו אותו על כך. אותו זמן היה חבר בתנועת "בני עקיבא". מחנכיו, שגילו במרוצת השנים את כשרונותיו ואת עושרו הרוחני, ידעו אל-נכון עד כמה חשוב שהוא יעשה במרכז רוחני כגון ישיבה גבוהה, שבה יתפתחו ויתגלו כוחות הנפש והקדושה שלו. ואכן יצא שמעון ללמוד תורה בישיבה גבוהה. אולם לא רק ברוחו הגן על עמו, אלא גם בגופו. הוא שילב לימוד תורה עם שירות צבאי במסגרת ישיבת ה"הסדר". שמעון התגייס לצה"ל בסוף יולי 1971 והוצב לחיל השריון. תוך כדי כך המשיך בלימודיו בישיבת "כרם ביבנה". בישיבה התקדם והתפתח, כתב חידושי תורה, הארות והערות למאמרים של גדולי תורה, ערך את עתון בוגרי ישיבת בני עקיבא וכתב ליקוטי תורה בעלון הקשר, שבין ישיבת "כרם ביבנה" לבין חייליה הפזורים בכל חילות צה"ל. ביום כ"ה בניסן תשל"ג (27.4.1973) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "שמעון ז"ל ראה בהתנדבות לשירות בצה"ל מטרה והשלמה לחיי הרוח בהם היה שקוע עד שירותו – – – ושימש סמל לדור החי בארץ ולדורות הבאים אחריו – – – הרצון להצליח בכל אשר עשה הוא ביטוי נאמן לאופי ולכוח הרצון, אשר היו טמונים בו". בחוברת "קשת בענן", ירחון לליבון נושאים ביהדות (גיל. 18, חשון תשל"ה), בעתון "הצופה" ובחוברות "בלכתך בדרך", דפי קשר לחייל מטעם ישיבת "כרם ביבנה" , נדפסו מאמרים לזכרו.