אלוני (מורוצ’ניק), אריה

אריה, בן רבקה ויוסף ז"ל, נולד ביום כ"ב חשון תשי"ג (10.11.1952) בקיבוץ דן. נין ליוסף פיינברג, מראשי העלייה הראשונה ומייסדי ראשון-לציון. אביו, יוסף אלוני, ישב בכלא המצרי בתקופת מלחמת השחרור. למד בבית-הספר היסודי "צאלים" בבאר-שבע, ואחר כך סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון על שם "בוייאר" בירושלים (מגמה ביולוגית). אריה היה חובב שירה ואף כתב בעצמו שירים רבים; זמן רב הקדיש לקריאת ספרות יפה. אריה אהב לטייל במקומות שונים ברחבי הארץ, כשהטיולים משמשים לו הזדמנות ללמוד דברים חדשים ולהתבודד. יחד עם זאת חונן בכושר יצירת מגע עם חברים. בכיתות הגבוהות של בית-הספר התיכון היה אריה מקובל כמנהיג של בני כיתתו. אריה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 במסגרת הנח"ל. הוא לא אהב את החיים בצבא ואף התקשה להסתגל להוראות המשמעת הצבאית, אולם למשימות שנראו בעיניו חשובות, התמסר בכל נפשו. ואולם דווקא שונא-מלחמות זה ואוהב-חיים, קיבל עיטור-מופת על פועלו בשדה הקרב משם לא שב. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), במעוז ה"כפר" שעל גדות תעלת-סואץ נהרג אריה. בתחילה היה נעדר. באפריל 1975 הוחזרה גופתו על-ידי המצרים. אריה הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבאר-שבע. לאחר נפילתו קבלו הוריו, בין השאר, את מכתב התנחומים הבא: "הייתי מורו של אריה למתמטיקה בכתות ט', י', י"א. אין לי שום דרך לנחם אתכם ומטרת כתיבת מכתב זה היא רק לאמר לכם, שאחד ממוריו של אריה זוכר אותו בחיבה מיוחדת, כי היה אדם נהדר, ובהערצה מיוחדת, כי היה החכם מבין תלמידי…".